"החרדים מוכנים לעשות הכל תמורת כסף, אפילו להציל את הממשלה", אמר השבוע יו"ר שינוי, יוסף לפיד, כשהוא מתייחס לנכונתן של ש"ס, יהדות התורה, והמפד"ל להגיע לסיכום שיאפשר את הערבת התקציב ל-2005.

אתמול בערב, כשחשבתי לכתוב את הפוסט הזה, התכוונתי לכתוב שנראה לי מגוחך שלפיד מוכן לפרוש מהממשלה ולסכן את הישגיה של מפלגתו רק כדי שלא לתמוך בתקציב המקטין את הקיצוץ בתקציבי המפלגות החרדיות/דתיות. פרישת שינוי הרי לא תבטל את העברת תקציבים אלו. אם כבר, פרישה שכזו רק תתן כוח בידי אותן מפלגות להעלות דרישות חדשות.

חשבתי לעצמי, כאמור, לכתוב שלפיד מוכן לזרוק את כל הישגיו, ובלבד שלא לתמוך במהלך שאינו יכול לעצור בכל מקרה.

ואז חשבתי לעצמי... מה בעצם יש לו לסכן?

שינוי התיימרה לייצג את מעמד הביניים החילוני ["הנאור"] בארץ.

בשנתיים [כמעט] שחלפו מאז הבחירות הקודמות, לא היו לשינוי הישגים משמעותיים, מעבר למתן אזרחות לספורטאי זה או אחר וריסוק עובדי הרשויות [גאוותו של פורז].

לפני מספר ימים אמר יו"ר ש"ס, אלי ישי, "יכול מאוד שאמנע או אפילו אתמוך בתקציב בתמורה לדרישות בנושא רווחה - העיקר שטומי יילך לעזאזל".

אני לא אוהב את המפלגות החרדיות או את פועלן, אך במקרה זה לפיד ושינוי הביאו את זה על עצמן: שינוי היתה ונותרה מפלגה של "אנטי", ואם אכן נלך לבחירות כתוצאה מאי-העברת התקציב, תוכל שינוי ללכת לציבור הבוחרים כאשר בידיה קבלה אחת בלבד: היא לא תמכה בהעברת מאות מליונים ממפלגות החרדיות בכל מחיר, גם כאשר המחיר הוא בחירות.

והבחירות לא תעלינה 300 מליון או 500 מליון ש"ח.

הבחירות תעלינה לנו כמה וכמה מליארדי שקלים.

ועם כל כמה שאני מייחל להדחתו של ראש הממשלה שרון,

האם לא קצת מפריע ללפיד ששכרו הפוליטי יוצא בהפסדנו?