בלשנים ישראלים פנו היום לשר הפנים אלי ישי על מנת "להביע את הכעס, היאוש, הבושה ובעיקר את המחאה שהתעוררו בנו בעקבות הצעד הנורא הזה", שהוא איסור הכניסה שהוטל על נעם חומסקי, והמונע ממנו להגיע מירדן לאוניברסיטת ביר-זית.

עפ"י הבלשנים הנכבדים נעם חומסקי הינו "הוגה דעות מן החשובים ביותר בתקופתנו" וישראל חסמה את כניסתו "בשל ביקורתו על מדיניותה ובשל החלטתו להרצות באוניברסיטה פלסטינית ולא לבקר, הפעם, באף אוניברסיטה ישראלית. אין לכך כל סיבה אחרת".

הבלשנים הנכבדים הוסיפו עוד וכתבו כי "חסימת דרכו של מי שדעותיו לא מקובלות על החוסם היא פגיעה אנושה בדמוקרטיה, שאת אחד מעקרונותיה הבסיסיים אפשר לנסח בפשטות: לא סותמים פיות של מי שמביעים דעות המנוגדות לדעה השלטת – לא במדע, ובוודאי שלא בחברה ובפוליטיקה".

ועל כך יש לומר דבר פשוט: אני מאד אוהב, מעריך ומכבד, את מחקר הבלשנות, ואני מתעמק בו לעתים - כתחביב, אבל כותבי המכתב הנ"ל לא הוסיפו כבוד למקצוע, לא לתחום, לא לאקדמיה, ובטח שלא לעצמם.

אין ספק שכותבי המכתב הולכים בדרכו של נעם חומסקי, הידוע בתור מי שנלחם לאפשר חופש ביטוי לכולם - וללא מגבלות. הבעיה היא שנעם חומסקי מאמין - והביע זאת בע"פ ובכתב לא פעם - שגם אנטישמים ומכחישי שואה זכאים לחופש ביטוי. לשיטתו של חומסקי אין שום בעיה עם זה שאגיד שרבין היה רוצח ארור, שטוב שיגאל עמיר רצח את רבין, ושהלוואי שעוד כמה שמאלנים ימותו.

לשיטתו של חומסקי זה בסדר, ועל פניו - גם התומכים בחומסקי "מכשירים" טקסטים כאלה, אבל מה שאקדמאים חושבים שהם יכולים להרשות לעצמם - מדינה אינה יכולה להרשות לעצמה, ועל אחת כמה וכמה מדינת ישראל. מדינה כמו ישראל אינה יכולה לתת אפילו מראית עין של לגיטימציה להכחשת שואה, בבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו האנטישמים בכל העולם".

את נעם חומסקי יש לדון לכף חובה בגלל הרבה סיבות, והרבה מאד נזק שהוא גרם למדינת ישראל ולעם היהודי, אבל גם אם נתעלם מכל אותם דברים קשים, מדבר אחד אסור להתעלם: נעם חומסקי חי בעולם ללא גבולות, ומול אדם כזה - דמוקרטיה חייבת להתגונן - ולהציב גבול.