כמו שכבר ציינתי בעבר, "הייתי שם" כשצה"ל יצא מלבנון לפני עשר שנים, וכבר כתבתי בהזדמנויות שונות על הדברים הנכונים שנעשו בנסיגה ובהיערכות לה (בעיקר בגזרת אוגדה 91 בראשות אפי איתם ואחריו משה קפלינסקי), ועל הדברים המאד לא נכונים שנעשו בגזרת היק"ל (יחידת קישור לבנון) בראשות בני גנץ.

כתבתי, אבל לא כתבתי על הרגע שבו פחדתי, ולמעשה - אחד הרגעים היחידים שבהם באמת פחדתי לאורך שלש השנים ששירתתי בגזרת לבנון.

זה היה יום למחרת הנסיגה, או ליתר דיוק - ביום שבו כולם היו שקועים בטלויזיה, בוהים בהלם בתמונות החיילים הצוהלים החוצים עם הנגמ"ים את השערים ונועלים אותם מאחוריהם בפעם (הלא) אחרונה, בתמונות הפליטים הלבנונים, אנשי צד"ל ו"סתם" פועלים שחשו סכנה לחייהם עם בוא הנסיגה... זה היה בהמשכו של לילה שבו הובאה למרפאתנו גופתה של בחורה לבנונית, בתו של חייל צד"ל, שמחבלי חיזבאללה הגיעו אל ביתה, וירו בה למוות... זה היה בהמשכו של שבוע מטורף שבו צה"ל ירה ללא הפסקה, ללא הפסקה, ללא הפסקה אלפים רבים של פגזים, מתוך ניסיון להצמיד את החיזבאללה למוצביהם, ואולי גם הרבה מתוך פניקה שנבעה מקריסת מוצבי צד"ל שברצועת הביטחון...זה היה בהמשכו של שבוע, שאנשים יצאו הביתה "לאפטר" - יציאה של יום אחד - וכשהם חזרו - המציאות היתה לגמרי אחרת...

וזה היה היום שבו מערכת ההתראה שלנו התחילה להבזיק "חווה אדומה" בנקודה אחת, ואז באחרת, ובעוד אחת ובעוד, עד שמכל עבר קיבלנו דיווחים על המוני נגיעות שכאלה, ואף אחד מאיתנו, שעמדו בחמ"ל החטיבתי באותו יום, לא היה זקוק למראה עיניים כדי להבין שלכל אורכה של גדר המערכת, ההגנה האחרונה עם קריסתה של "רצועת הביטחון", עומדים אנשים חמושים, והם מנסים לפרוץ את הגדר. ואף אחד מאיתנו לא היה זקוק להסברים כדי להבין שבמרחק זריקת אבן מהגדר ישנם ישובים ישראלים, ואף אחד לא היה צריך הסברים כדי להבין ש"החיזבאללה על הגדר" זה כבר לא משפט שאתה אומר לטירונים כדי לדרבן אותם.

ואז עברה לי בגב צמרמורת נוראית של הבנה, של זיעה קרה, של הפנמה: רצועת הביטחון נפלה.

* חווה אדומה: שם הקוד הצה"לי להרתעה על נגיעה בגדר החשמלית, נגיעה המאפיינת ניסיון לטפס על הגדר, לחתוך אותה, או לעבור דרכה, וזאת להבדיל מ"חווה צהובה" המאפיינת מגע קל, אשר עשוי להתברר כחיה או משב רוח. ולא הייתי חושב לחשוף את הקודים הללו, אילולא דובר צה"ל עשה זאת קודם.