והנה, רק כתבתי על הקשקשנים (טוב, האידיוטים) שמנסים להפיל עלינו שוב ושוב את "אשמת השלום" והנה אני קולט שגם גיא מרוז, אדם די ראוי להערכה בדרך כלל, שייך לקבוצה הזו.

במאמר בו הוא מסביר "למה לו פוליטיקה" הוא כותב "אפשר בזמן נורא קצר לשנות את מצבנו מעם כובש ונלחם, לעם צודק וחכם. דקה אחרי המהפכה הזו, לא תזכרו על מה היה פה סכסוך כל כך הרבה שנים".

וואלה, כאילו שהסכסוך התחיל "בכיבוש", כאילו שטרור והרג לא היו פה לפני מלחמת ששת הימים. כאילו שאת אש"ף לא הקימו ב-1965, שנתיים לפני "הכיבוש". כאילו שהערבים יניחו את נשקם אם נחזור לגבולות 67', ולא יזכירו לנו את גבולות החלוקה (47') המצומצמים עוד יותר. כאילו שהערבים הסכימו לגבולות החלוקה מלכתחילה, כאילו שהם לא טבחו ביהודים עוד קודם להקמת המדינה, כאילו שהם בכלל הסכימו שנבוא לפה, וכאילו שהם בכלל היו פה לפנינו...

הדרך היחידה "לשנות את מצבנו מעם כובש ונלחם בזמן נורא" היא טרנספר של כל הערבים בין הם הים והירדן למקום אחר. כל "שינוי בזמן נורא קצר" קשור אך ורק להשמדת מדינת ישראל.

זה בסדר לחלום, ומותר גם לפנטז, אבל גם אחרי 16 שנות אסון אוסלו, אנשים בשמאל מנסים למכור לנו אשליה של "פתרון קסמים - בכל מחיר". מול מציאות כזו, ובמציאות שבה אין פרטנר לשלום, לא נותר לנו אלא להגיד - "אין פתרון קסמים, והזמן יעשה את שלו". והזמן, אגב, ממש לא לרעתנו, ואתם מוזמנים לקרוא את ספרו של פרופ' דוד פסיג - "2048" - כדי להבין כמה "השד הדמוגרפי" מאיים - אבל על אשליית השלום, ולא על קיומה של מדינת ישראל...