 כינוי:
בן: 47 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2003
 עדכון SMS שהתפתח לעדכון מלא...
עדכון מפורט יותר על ליל אמש... (ולמי שלא הבין, היה פה עדכון SMS "מהשטח", והוא הוחלף על ידי פוסט "מהמערכת"...  )
אז ככה... לרגל יום הולדתו של דרור פויר ולרגל נסיעתה של כרמל ויסמן ל(גם-אני-רוצה-)קובה, הזמינו השניים את כותבי-וקוראי רשימות + חברים א-וירטואלים לערב קריוקי ב"בולדוג" בתל אביב...
כמו שאמרתי אתמול בערך לכל מי שהיה מוכן להקשיב, הגעתי לשם בשעה 21:15 (אז מה אם אמרו להגיע ב-21:00. בשעה הנ"ל רק יצאתי מהמשרד, וגם ככה הייתי בין הראשונים.) ולאור העובדה שבסביבות 15:30 נרדמתי מול המחשב (דבר שגרר התמוטטות אחורי בכיסאי ודפיקת ראשי בקיר שמאחורי) היה די ברור לי שעד השעה 22:00 (מקסימום) אני נרדם לי באיזה פינה, ולא משנה כמה רעש יהיה שם...
פתחתי את הערב בלשיר את השיר הנפלא "צליל מכוון" של יצחק קלפטר... איכשהו זה נשמע לי ממש מתאים על רקע האקטואליה...
יכול להיות שזה בגלל החברה הנהדרת, יכול להיות שזה בגלל שהקריוקי יצא באמצע להפסקה לטובת ריקודים צוהלים שנפתחו בריקודי שורות (La bomba ן-Latinos) שאיתם אני מרגיש כמו דג בבריכת קוקה-קולה והתחלפו ל60'-70' ובהמשך גם להיפ-הופ, ויכול להיות שפשוט היה יותר מדי רעש - אבל בניגוד לציפיות/תוכניות, לא נרדמתי כל כך מהר, ורק בשעה 02:45 מצאתי את עצמי אורז את חפצי ונוסע הביתה, לא לפני ששרתי את השיר One של U2...
מה שכן, היה מפתיע לגלות שם ממש המון אנשים שאין להם קשר לאינטרנט. והם אפילו לא התביישו בזה. אמרתי לאחד מהם שיום אחד הוא יהיה מוצג במוזיאון 
אז מי היה?
מהר מאד, איך שהגעתי, למעשה, התבייתתי שם על רוגטקה, שהייתי שמח לשים לינק אל הרשימון שלו, אלא שהוא יצא לגימלאות בטרם עת. בחור שקט אך נחמד ביותר, שסבל בשקט את זיבולי השכל שלי. 
פגשתי שם אנשים מקסימים כמו מורכרמון שהיתה קצת נבוכה מעצם האירוע (אני צריך להזכיר לעצמי מדי פעם שיש אנשים שאינם נפגשים על בסיסי יומי עם חבר'ה מהאינטרנט) אבל (ואולי בגלל זה) הצליחה להיות מקסימה בעליל. חבל רק שהיא "התנדפה" באיזשהו שלב מבלי שהספקתי להיפרד ממנה... (רמז! רמז!)
היה שם גם דרור גלוברמן ששיעשע אותי שוב ושוב במבטים ההמומים שלו בכל עת שרקדתי לי להנאתי. הוא טען שזה כי ניפצתי לו כמה סטיגמות וכמה דברים הקשורים לדימוי שלי. אני חושד שסתם הוא נבהל מאיך שרקדתי מה שכן, גלוברמן בחור ממש מקסים והוא נראה נפלא, אז בנות - אני לא סגור על האם הוא תפוס או לא, אם מישהי מחפשת - הוא בן 25, גר בתל אביב ולומד כלכלה ומדעי המדינה... וב-17.9 הוא מופיע (על הקלידים) עם יובל גורביץ' במועדון הינייקן "הבימה" קלאב... ותאמרנה שעופרניקוס שלח אתכן...
אנשים נוספים שהיו שם...
היה שם האבא הוירטואלי שלי עידו לא-אמין, מצויד במצלמה שצילם רבות לשימוש אישי (עידו, ביום ראשון אני מקווה למצוא את התמונות באימייל שלי באמדוקס, ואם בא לך - אז גם בכתובת של הבית), היתה שם הגברת-עם-סלים (למרות שסלים לא הגיע כי הוא נתקע במחסום), והיה שם הצביק (לא הצביץ!) - הסבא הוירטואלי שלי (ממש מפגש משפחתי).
היה קשה לפספס בחורה חייכנית ואנרגטית שקיפצה לה בהנאה ברחבת הריקודים הקטנטונת... בשלב כלשהו היא שאלה אותי "מי אני, בעצם" וכשהזדהיתי, היא קפצה עלי בשאגת "בפלההההה!" ואז גיליתי שיש לי את הכבוד להכיר את מֶלֵפוֹמְנֵה  הגברת התעקשה לטעון שהיא מבוסמת קלות, אבל לדעתי זה סתם היה כיסוי לכך שהיא פשוט מותק של בחורה... אז בנים - אם קודם המלצתי לבנות - אז יחד עם מורכרמון - זו המלצת הערב שלי לכם
דרור פויר הראה את כוחו בנאומים-פילוסופיים-טרום-שירתיים כאשר נשא נאום על כך שהצרה שלנו היא שאנחנו לא מבינים שאין לנו צרות, אבל את ליבי הוא קנה כאשר הקדיש שיר לחברתו במשפט "בלעדיך, אני כמו גרגיר אבק על המקרר שלנו"... כאשר יצאתי בשעת לילה מאוחרת הוא דאג לבשר לי שלמרות שהוא לא מגיב אף פעם - הוא קורא את הרשימון שלי... yeah, right
היו שם התסריטאי גיל רימון שהתגלה כזמר מוכשר ביותר, ואורי ברוכין - האיש והרשימות (מעניין אם יש ליריב מנגנון שמצנזר שמות של מתחרים, גם אם הם אפילו לא מגרדים את סוליית נעליו  )
מה שכן, כאשר כרמל, גלוברמן, וארנון (חבר טוב של כרמל) עלו לשיר את השיר מאמי, יא מאמי (שיר האונס) ראיתי שגדי שמשון נועץ בי חיוכים זדוניים...
נראה שהדיונים במסגרת דואר-זבל גרמו לו לפתח "חיבה מיוחדת" כלפי וכלפי עצם היותי דתי וימני (שאפילו לא מתבייש בזה... מעניין אם ככה מרגישים המאותגרים אינטרנטית שהזכרתי קודם).
מה שהוא לא מבין כנראה, זה שמעבר לתיאוב שאני רוחש לשיר כשיר בוטה כל כך על אונס, ומעבר לכך שכל זמן השיר התגלגל לי בראש הפוסט הזה, אני גם לא מבין כל כך איך הוא אמור לייצג בצורה חיובית את הפלסטינים...
הרי השיר מדבר על שבעה פלסטינים האונסים ישראלית, והיא - בניסיון להינצל מרוע ליבם ותאוותם - מספרת להם שהיא גרה בעיירת פיתוח, שבעלה נכה, ושגם הם וגם הפלסטינים סובלים מדיכוי על ידי השלטון הישראלי. ללא הועיל. הפלסטינים בשיר אונסים אותה בסופו של דבר, ובכך מראים שהם באים בדרישה ל"קץ הדיכוי" אך אינם מסוגלים לחוש סימפטיה כלפי אלו הסובלים כמוהם. וכבר נאמר שכל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים, ודי לחכימא...
זהו,
סביר להניח ששכחתי רבים וטובים, ומאד יתכן שסתם שיעממתי אתכם, ואולי גם הפעם יקפוץ פה "ללא שם" ויגיד שנמאס לשמוע על המפגשים שלנו, אבל לא ממש אכפת לי, כי בסופו של דבר אני כותב הרבה מהדברים כדי שיום אחד אני אקרא אותם ואזכר... יומן אישי או לא?
(פוסט זה מוקדש למאליס אין צ'יינס שטוענת שאני צריך לכתוב דברים מעניינים יותר מקורות היום בכנסת... אז אני לא חייב לאף אחד כלום, אבל ניסיתי! )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
