רמת ההערכה שלי לבני גנץ שואפת לכיוון האפס המוחלט כבר 14 שנה, אבל כל אלו שמ-ז-ו-ע-ז-ע-י-ם מההתבטאויות שלו בדבר הפגיעה באימונים (ובהתאמה בביטחון המדינה) ומשגרים לעברו מכתבי פיטורים פנטסטיים והצהרות בדבר עונש המוות ההולם את מי שפוגע במוטיבציה הלאומית - צריכים לזכור דבר אחד: אם מחר תפרוץ מלחמה והצבא ייתפס מופתע ולא כשיר, כולם יזעקו, יצעקו וידרשו לחקור את הרמטכ"ל (ואת שר הביטחון) שלא נערכו כראוי ולא נלחמו כדי לקבל את התקציב הדרוש להם לשמירה על כשירות הצבא.
אז הנה. גנץ הודיע שהצבא לא מסוגל לשמור על כשירות במגבלות התקציב הנוכחי, וכיסה את ישבנו הענוג. רוצים לדבר על הקיצוצים הנדרשים (והם נדרשים) "בשמנת" בצה"ל? דברו. רוצים לדבר על הכספים שהיו אמורים להגיע לצבא ומשרד האוצר חוסם? בשמחה. אבל כאשר הצלחה חשובה פחות מהיכולת להסביר את הכישלון - אל תבואו בטענות ומכתבי פיטורים לגנץ בגלל שהוא "בסך הכל" מכסה את ישבנו.
ואם אתם באמת באמת רוצים לבוא חשבון עם מישהו - חפשו את מי שלא העיף אותו מהצבא אחרי הביזיון המטורף שהלך ביק"ל - תחת פיקודו של גנץ - בזמן הנסיגה מלבנון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
