הבוקר, כשלקחתי את וונדי לעבודה, שמתי לב לגבר הדוחף את רכבו התקוע באמצע צומת סואנת. אמרתי לעצמי שאם הוא עדיין יהיה שם כשאעבור שם לאחר שאוריד את וונדי במקום עבודתה, אעזור לו לדחוף את הרכב אל מחוץ לצומת.

כשעברתי שם בשנית, הרכב אכן היה שם, לכאורה בצד הדרך, כשלמעשה הוא חוסם נתיב שלם.

עצרתי את רכבי במפרץ חניה שנמצא 10 מטרים משם, וניגשתי לרכב התקוע.

נקשתי על חלון הרכב, מתוך כוונה להציע את עזרתי בדחיפת הרכב לאותו מפרץ חניה בו עמד רכבי.

מבלי להתייחס יותר מדי, סימן לי בעל הרכב להמתין.

חיכיתי 30 שניות [בדוק].

נקשתי שוב על החלון, ונעניתי בסימן זהה, אך עצבני משהו.

סיננתי לעצמי שילך לחפש מי ינענע אותו ונסעתי.

הפואנטה?

אם לא תפתח כשדופקים - פשוט תישאר דפוק!