בהמשך לזה, וכדי לעורר מתרדמתם את את האגף היותר-שפוי (אני מקווה) בממסד הרבני, החלטתי לכתוב את המכתב הזה, שאני מקווה לשלוח בימים הקרובים (ברגע שאני אשיג את הכתובות של כולם):

רבנים נכבדים,

הנדון: שאלה ובקשה

לפני מספר ימים מתה הילדה אסתר פרומה חיישין ז"ל בת השש, לאחר שנשכחה על ידי הוריה במכונית ונחנקה בה למוות.
 
מספרים כי הרב עמרם הופמן אשר הספיד את הילדה אמר כי לא הייתה במקרה זה שום אשמה או אחריות וכי לחפש אשמים למות הילדה זהו מעשה של כפירה.
 
לפני מספר שבועות נהרגו מספר בני אדם ברצף של תאונות דרכים אשר אירעו שבוע אחרי שבוע בצומת הכניסה לישוב "אלעד" -  ישוב חרדי-דתי באזור ראש העין. כל התאונות אירעו בסמוך לכניסת השבת.
 
בהלוויתה של אחת מהרוגות אותן תאונות אמר אחד המספידים כי אותה אשה נהרגה בגלל שלא הקפידה על צניעות ראויה. אותו מספיד התעלם לחלוטין מהעובדה שהיא נהרגה משום שהתנגש ברכבה רכב אחר בו נהג אדם, חרדי אף הוא, אשר נהג מתוך עייפות רבה, ומשום שלא חגרה חגורת בטיחות.

עד לאותו גל תאונות בכניסה לישוב היה קבוע כי מספר שעות לפני כניסת השבת הרמזורים מפסיקים לפעול מחמת "חילול שבת", טיעון שלא הצלחתי לרדת לשורשו. לאחר מספר תאונות, וטענות רבות על מנהג זה לנתק את הרמזורים, הופיעו ביישוב מודעות הטוענות כי "אין לחפש את האשמה ברמזורים אלא בנו" וכי "יש לשוב בתשובה גמורה על מנת להסיר את רוע הגזירה".
 
מלומדים אנו שאדם המקים בית מחוייב לשים לו מעקה, שלא יפול אדם ויפגע. כנ"ל לגבי אדם החופר בור, והינו מחויב לכסותו. מלומדים אנו גם כי "אדם מועד לעולם". המשותף לכל המקרים הוא ההבנה כי לאדם יש אחריות למעשיו והוא צריך להתמודד איתה ולנקוט אמצעי זהירות מקדימים שמא יזיק או שמא לא ימנע נזק.
 
אני נוטה לקוות ולהאמין כי לרבנים הראשיים ולרבני הציבור הציוני דתי יש מה לומר לנוכח כל אותם קולות המתנערים מאחריות, ואני פונה ומבקש מכם – כנציגים לכלל הרבנים - להשמיע קולכם ברמה, שכן אני מרגיש כי לנוכח שפיכות הדמים הבלתי פוסקת, עת לעשות היא לה'.

בברכת שנה טובה
וכתיבה וחתימה טובה,
עופר לנדא