לאחר שבית המשפט העליון התיר הבוקר לפרסם את הנסיבות בהן, ככל הנראה, נחטף אלחנן טננבאום, נראה כי השאלה המאד מתבקשת היא על מה בעצם היתה כל המהומה התקשורתית/משפטית.

ראשית, הפרטים הללו מפורסמים תחת כותרת גדולה של "חשדות"... זה אומר שלמעשה, לפחות באופן רשמי, אין ידיעה ברורה לגבי אופן החטיפה, נכון?

שנית, הפרטים שפורסמו כבר היו ידועים מזמן לכל מי שטרח לפתוח עיתון, לקרוא את הרכילויות שעברו באימיילים כמו אש בשדה , להסיק מסקנות יחד עם הגברת עם סלים או פשוט לקרוא את הטור המסודר של הָלֵמוֹ שטרח וריכז את כל הנתונים, אז ממה נבעה ההתנגדות הגדולה?

התחושה שלי היא שמשפחת טננבאום התנגדה לפרסום מהחשש שברגע שאנשי החיזבאללה יבינו שהחטוף שבידיהם הטעה אותם והוא אינו איש מוסד - הם עלולים להתאכזב ולהוציא עליו את תסכולם. יותר סביר להניח שאחרי שלש שנות עינויים בשבי טננבאום כבר סיפר להם את האמת, את כל האמת, ודבר פרט לאמת, אבל לך תדע...

מה שכן, בכל מקרה לא ברור מדוע בחרו במעריב לצנזר כתבה בנוגע לטננבאום, אך להשאיר את התגובות. האם יתכן שגם הם לא ממש הבינו מה הם ניסו לומר?