אז ככה:

מעולם לא ייחלתי כל כך שרועי בר-נתן יתחפף מהבמה. גאד, איך הוא הסכים לקבל את הטקסטים וההבעות העלובות הללו?!

ומי שיגיד לי שהוא כתב את הטקסטים בעצמו יקבל צביקה הדר בתיבת הדואר שלו! {כן, זה סוג של איום!}

ובהמשך להערותי משבוע שעבר, הנה מסקנות צוות משפחת לנדא לשבוע זה:

• יהודה סעדו ["על כפיו יביא"] מקשה עלי להשתחרר מהתחושה שנכנס לו משהו לעיניים, והוא מנסה להוציא את זה ללא מגע יד אדם.

עם זאת, אם אני עוצם את עיני שלי, אני ממש נהנה מהשירה שלו. בחירה מצוינת של שיר שאצלי מעלה געגועים, עם קול שמעורר געגועים.

• נעמה לוי ["אמת או חובה"], שכל כך נהניתי לשמוע בשבוע שעבר, ממש לא היתה "זה" הערב.

לומר את האמת, נעמה? זו לא היתה חובה לבחור שיר קופצני, ובעיקר - לא מתאים.

• מיכאל קירקילן ["בדרך אל הכפר"]. משהו חסר לי, אבל הוא נותן כל כך הרבה בשביל שאפשר יהיה להתעלם מהחסר.

יכול להיות שהוא שר על כפר ברוסיה? כי אם כן, מרגישים אצלו את המרחק...

• אוהד אלישע ["הפרח בגני"]...התחושה שלי היא שהבנאדם שר כאילו הוא נחנק מהסיגריות של זוהר ארגוב.

מצד שני, ככה גם זוהר שר את זה, אז זה די לטובתו, לא?

• שיר ביטון ["אמא"] - אם ככה היא שרה לאמא שלה, אני מניח שיש לה אמא מרוצה ביותר.

וגם גאה ביותר.

• הדר עוזרי ["אדון עולם"] - שמעו, לא יעזור כלום. הבחורה אשכרה הקשיבה "למחמאות" של ריקי גל, והפנימה.

אני אהבתי. הכי אהבתי.

• עמרי רוטברד ["בוא אל החגיגה"]? לא אהבתי בשבוע שעבר, ואם הוא זמר הבית, גם לחגיגה אני מסרב לבוא.

שורה התחתונה,

הדר עוזרי עשויה היתה להיות הבחירה שלי, אילו לא הייתי כזה מפגר ושלחתי בטעות את הבחירה עבור אוהד אלישע!

[לא נורא, הוא לא היה כזה גרוע, וזה גם התאזן כי וונדי הצביעה להדר, אז זה בסדר... איכשהו...]

[וזה מה שיש לגברת עם סלים לומר בנושא]