מצד אחד...

השב"כ ידע עליו, המשטרה ידעה עליו, צה"ל ידע עליו, ואף אחד לא טרח לעשות כלום.

חכו למשפט הכסת"חים הגדול, שיימרח אף יותר ממשפטו-הלא-קיים של הפרובוקטור אבישי רביב, וחכו לטענה המרכזית של מערכת הביטחון ש"היה עמוסה בעבודה עקב הצורך לרדוף אחרי מפגינים, ולא יכלה להתעסק בדברים החשובים באמת".

מצד שני...

אני לא מאמין במושג ערבי-ישראלי, ואני מאמין שיום אחד אכן ניפרד לשתי מדינות לשני עמים, שזה אומר שאזרחי ישראל הערבים יאלצו לעזוב, אבל אני לא מצליח להבין מה מניע אדם לקום ולרצוח. פשוט לא.

טשרניחובסקי אמר שהאדם אינו אלא תבנית נוף הולדתו.

כשכל יום נרצחים פה אנשים, ובעיקר על רקע "שטות",

היתכן שנוף הולדתנו אינו אלא רצח?

ובאמצע...

אני שמח ששחטו את הרוצח.

ומקווה שלא יקברו אותו בבית קברות צבאי.

רוצחים צריכים למות. כל רוצח.

חבל רק שבדרך כלל לא שוחטים את הרוצחים,

ובדרך כלל מותירים אותם לחיי מותרות בכלא, על חשבוננו.