הבוקר, בדרך לעבודה, הגעתי לכיכר לא הרחק מביתי. ראיתי שבמקביל אלי, מגיע לכיכר רכב נוסף מצד שמאל ("בשעה שלוש" שלי) ונכנסתי לדילמה מי מאיתנו יכנס ראשון לכיכר. בסופו של דבר נכנסתי אני ראשון, אך הייתי כה שקוע ברכב שמימין, שלא שמתי לב שמשמאל הקדים אותי רכב, כך שכאשר נכנסתי אני לכיכר - הוא כמעט התנגש בי...

כדי שיהיה ברור על מה אני מדבר, הנה שרטוט:

על כל פנים, מאחר והוא המשיך לכיוון שלי (המשך הכביש ממנו הגעתי), עצרתי בצד וסימנתי לו שיעצור גם הוא.

הוא עצר לידי וראיתי על הפרצוף הזועם שלו שעוד רגע הוא הולך לפתוח בשאגות (ובצדק) אז לפני שהוא הספיק בכלל לפתוח את הפה אמרתי "אני מצטער! לא הייתי מרוכז ולא שמתי לב! טעות שלי!".

היה משעשע לצפות בפרצוף שלו הופך מזעם להלם טוטאלי ומשם לחיוך רחב כאשר הוא אמר "אה, שטויות! קורה! שיהיה יום טוב!".

מסקנה א': המכה תמיד תבוא מהצד שממנו הכי פחות תצפה לה.

מסקנה ב': לפעמים צריך להקדים תרופה למכה, ולהתעלות על עצמך ולהודות בטעות לפני שמישהו אחר יעלה אותך על טיל