אחד הדברים הבודדים שאני אוהב ביוסי שריד זה היכולת שלו לתמרן מילולית בצורה שתאפשר לו להגיד דבר אחד, אבל בעצם לומר דבר אחר לגמרי.

הבוקר, לדוגמא, היה לי העונג לקרוא את מאמרו בו הוא מצהיר כי הוא מתנגד לסרבנות, אך באותו מאמר עצמו מפרט מדוע הוא מבין מהיכן צמחה הסרבנות, ומה שורשיה.

מעניין אם אותה "הבנה" תמנע ממנו, ומחברי מפלגתו להתעלם ממצע מפלגתם הקובע כי "מרצ תיאבק נגד גילויים של המרדה כלפי הסמכות האזרחית הדמוקרטית, שלה ורק לה צריך להיות הצבא כפוף. אל מול גילויים של לאומנות תוקפנית ושל גזענות, הקיימים בחלקים מהחברה הישראלית, מוטלת על צה"ל החובה המיוחדת להקפיד ביתר שאת על מוסר הלחימה של חייליו ועל שמירת החוק בפעילותם". (כמובן שהם תמיד יכולים לטעון שהם בכלל לא חברים במרצ אלא ביחד, אז נסלח להם)

מעניין גם לשמוע מה תהיה דעתו של ח"כ רומן "הטייס" ברונפמן על סירוב לפנות מאחזים, אחרי שפעם התנגד לסירוב פקודה, אבל היום הוא דווקא בעדה...

מעניין גם למה לא שומעים את קולם של ח"כ בנימין "נעלמתי" בן-אליעזר, אשר כמעט והסית לרצח עת קרא בזמנו להעמיד לדין את הרב מלמד שקרא לסרב לפנות מאחזים.

או חבר הכנסת ורן כהן, וצלי רשף, חבר הכנסת-לשעבר, או כל אותם אחרים הסבורים, כנראה, שמותר וחובה לסרב לציית לדמוקרטיה כל זמן שהמצפון המנחה אותך הוא מצפון שמאלני.

ולמען הנוחות אני אקדים ואזכיר את שאמרתי בעבר: אני דווקא לא חושב שהדמוקרטיה הינה בהכרח שיטת הממשל הטובה ביותר, אבל היא חוק המדינה ולכן, ורק משום כך, אני מקבל אותה ומציית לה, בעוד שרבים מבין אלו התומכים או "המבינים" את הסרבנים הפוליטיים הם אותם אנשים הנחרדים מכל פגיעה-לכאורה בדמוקרטיה.

אין ספק, הרבה שעשוע שאבתי מהקריאה באתרי החדשות השונים אתמול בערב, יחד עם החיפוש בגוגל והקריאה במעריב הבוקר...

עדכון דמגוגי - 22/12 14:00:

בנאום שנשא היום פרופ' אסא כשר במכללת נתניה, הוא אמר על הסרבנים ש"זה כרסום ביכולת המדינה להגן על אזרחיה ופגיעה בשלטון החוק. לקיחת החוק לידיים יכולה להביא גם למעשים קיצוניים כמו רצח רבין". הפרופסור אינו עושה חלוקה בין ימין ושמאל ואומר בפשטות - מעשה קיצוני יכול להוביל למעשים קיצונים עוד יותר.