אחד הדברים שמהם מרוצים ובהם מתגאים במפלגתו החדשה של רה"מ שרון, הוא העובדה שאין להם מרכז, ולכן הם אינם נמצאים תחת לחץ וסחטנות אשר עשויים, חס וחלילה, להביא לידי שחיתות.

הם, כמובן, אינם זקוקים למרכז שכזה על מנת להיות נתונים ללחץ ולסחטנות, כי בשביל זה יש להם את שרון, אבל אם נתעלם לרגע מנתון זה, הרשו לי להציג שני רעיונות קטנים שיהפוך את הבחירות הקרובות למעניינות בהרבה, ואת רשימתו של שרון לאטרקטיבית הרבה פחות עבור "נוודים" מסוגם של חיים רמון ודליה איציק:

1. פריימריז פנימיים: שרון ואנשיו יגבשו רשימה של 120 מועמדים לכנסת מטעם הרשימה, כפי שמחייב החוק, ואת הבחירות הפנימיות הם יקיימו בין חברי אותה רשימה, וכך החכי"ם שבאמת ייכנסו לכנסת מטעם הרשימה הם כאלו שמקובלים [פחות או יותר] על כלל חברי הרשימה, ולא כאלו שהוצנחו ע"י שרון.

על הדרך, כמובן, נזכה לראות איך החכי"ם "הזכים והטהורים" מתלכלכים במסחרה "כמו בימי הליכוד העליזים", מה שיזכיר לכולנו שכמו בטנגו - כדי לקיים סחטנות פוליטית נוסח מרכז הליכוד צריך שניים - וחברי המרכז לא היו מצליחים להשחית את ח"כיהם, אילולי היו אותם חכי"ם נלהבים כל כך להישחת.

2. כל הקודם זוכה: רשימת המועמדים לכנסת מטעם המפלגה החדשה תהיה עפ"י הסדר בו הם הצטרפו למפלגה, כך שמי שהראה אמון בשרון או בדרכו מהרגע הראשון, גם יזכה להיכנס איתו לכנסת, בעוד שכל אלו שישבו על הגדר וקפצו על העגלה רק כאשר ראו שהיא מתחילה להתמלא, יאלצו לכסוס ציפורניהם עד למחרת הבחירות, מתוך תהיה האם העגלה תהפוך למיצובישי [או אפילו וולוו], או שמא הם ימשיכו לדדות עם החמור...

איך שלא יהיה, מעניין יהיה לראות את המפה הפוליטית בישראל ביום שבו שרון יצליח להשליט פה משטר נשיאותי, אך מעניין יותר אם במסגרת מהלך זה הוא גם הולך לצמצם את מספר השרים כך שיהיה דומה יותר לזה שבארה"ב, והכי מענייין - מה הוא יעשה במצב כזה שהחוק אינו מאפשר לו למנות את כל חבריו-תומכיו-כלבלביו לשרים, ובכך הוא מעורר את כעסם עליו, ואת קנאת הזנוחים על המקורבים-באמת-באמת?