על רקע נצחונו הדחוק של יוסף לפיד בהתמודדות מול איציק גלעד על המקום הראשון ברשימת "שינוי", מיהרו במחנה לפיד להתגונן ואמרו, כך עפ"י YNET, ש"לא מדובר בפער קטן. זה מלמד שבשינוי יש דמוקרטיה".

אין ספק שהתמודדות ובחירות פנימיות מעידות על כך שיש דמוקרטיה במפלגת "שינוי", אך הסימוכין המוצקים לאותה דמוקרטיה קצת מתערערים כאשר באותה כתבה עצמה מסופר על כך שעל רקע תבוסתו של ח"כ פורז לרון לוונטל, בהתמודדות על המקום השני, הסירו חברי כנסת רבים של "שינוי " את מועמדותם בהתמודדות על רשימת המפלגה, וכבר החלו הדיבורים על פיצול במפלגה, על מנת שהחכי"ם החוששים לגורלם הפוליטי יוכלו להמשיך לבחירות הקרובות תחת השם שינוי, תוך שהם מאלצים את אלו שנבחרו למעשה לייצג את שינוי - להתמודד תחת שם אחר.

אין ספק גם שלחברי הכנסת אברהם פורז, מלי פולישוק-בלוך, רוני בריזון, אתי לבני, אראלה גולן, אילן שלגי ורשף חן שמורה הזכות לפרוש מ"שינוי", ולגבי כמה וכמה מהם הייתי גם אומר "ברוך שפטרנו" אילו היו פורשים מחיינו הציבוריים, אולם המפלגה - יאמינו או לא - אינה שלהם. היא גם אינה שלי, תודה לאל, אך היא אינה של חברי הכנסת אלא של חברי המפלגה, וכאשר חברי המפלגה, שסביר להניח שהיו צריכים לשלם דמי חבר עבור הזכות המפוקפקת להצביע בבחירות הפנימיות, בוחרים במועמדים לטעמם, שמורה להם הזכות לבחור מי יהיה זה שיתמודד תחת השם, תחת המפלגה, עבורה הם התפקדו.

כאשר חברי הכנסת אינם מקבלים את גזר דין הבוחרים - את דין חברי המפלגה אותה הם אמורים לייצג - זו אינה דמוקרטיה, אלא דיקטטורה בה אין מחליפים את המנהיג אלא, במידת הצורך, מחליפים את העם.

ועל מנת להסיר ספק שמא נשתבשה עלי דאגתי והתחלתי לחשוש לגורלה או לשלומה של מפלגת "שינוי", הרשו לי להבהיר שאין זה המצב. למעשה, פיצול בשינוי, סביר להניח, רק יקטין את כוחה, כאשר התחושה שלי היא ששינוי המקורית, אם ניתן להתבטא כך - שינוי של הבוחרים והנבחרים - תהיה החזקה מבין שני קצות החבל החתוך.

ובלי קשר, אך גם בקשר הדוק ביותר: כאשר עוברים על רשימת מפלגת "קדימה" ורואים את אחוז המתמודדים שערקו ממפלגות אחרות, האם לא ראוי היה יותר לקרוא למפלגה החדשה... "מפלגת עריק שרון"?