... משכו אותי רגלי אל מועדון הסלסה.

הפעם האחרונה שהלכנו לרקוד היתה בשלישי לדצמבר, שלשה ימים לאחר ההכרזה הגדולה, ולפני חודש ומחצה יותר מדי.

ההתארגות מחד, והעייפות והמתח מאידך, מונעים מאיתנו פעם אחר פעם ללכת לרקוד, שוברים לנו "מסורת" של כמעט שלש שנים.

והלילה "נגררנו" בחירוף-נפש אל המועדון.

אני לא בכושר.

נותרתי מתנשף לאחר מספר מועט של ריקודים.

נחתי וחזרתי לרקוד.

והרואדה, אוי כמה שהתגעגעתי לרואדה...

וזהו.

עכשיו אפשר ללכת לישון.

כואבים, עייפים, רצוצים, אך מאד מאד מאד מרוצים

... לילה טוב, כולם!