| |
הימים חולפים - שנה עוברת,
אבל המציאות, אוי המציאות, היא תמיד עכורה נשארת. |
 כינוי:
בן: 47 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2003
 היום שאחרי
האמת? בכל פעם שמשתמשים בביטוי הזה - "היום שאחרי" - אני נזכר בסרט (מעולה!) בשם זה,שראיתי לפני הרבה שנים... זהו סרט אמריקאי משנת 1985, כאשר ברית המועצות עדיין היוותה איום לעולם החופשי (לא שברור לי מה בין קפיטליזם לחופש, אבל שיהיה), ובעקבות סתם נמהרות של מנהיג זה או אחר, פורצת מלחמה גרעינית.
בתקציר מתוקצר: סיפורם של מספר ימים בעיירה קטנה בקנזס (אם זכרוני אינו מטעה אותי) - לפני ואחרי מלחמה גרעינית מול ברה"מ. סיפור ההתמודדות עם האימה שלפני, והכאב והתסכול שאחרי. וכמובן ברקע, סיפור ההתדרדרות המוסרית של חברה שחרבה, והצגת ההרס בצד השני.
ולמה אני נזכר בסרט הזה בכל פעם שמדברים על "היום שאחרי"?
א. בגלל השם (דהההה!)
ב. בגלל שהמדינה הזאת תמיד חיה בפניקה מפני מה שעשוי לקרות הרבה לפני שהוא קורה (אם בכלל) ותמיד נורא מופתעת כשהדברים הרעים באמת קורים.
ג. בגלל שלא משנה מה קורה, מי עשה או מה עשה - בסוף כולם נדפקים, כולם מקטרים, ואף אחד לא עושה שום דבר בנדון.
כמו שאמר פעם דודו טופז (ואבינו שבשמיים ירחם עלי אם מגיע למצב עגום שכזה שאני מצטט את טופז!) - "ישראל זה מדינה יחידה בעולם בה בנאדם בוחר איזה מפלגה דופק אותו בארבע שנים הבאות" (ונא להתאים את המבטא הדרום-אמריקאי המתבקש)
ומה אני אגיד לכם?
לא אלמן ישראל, ולא בתולה אחותו, ולא אני אשתוק בזמן שדופקים אותי... אז בינתיים אני מקשקש את הגיגיי כאן, אבל באמת הגיע הזמן שאני אלך לכתוב את המכתב התורן לפוליטקאי הקורבן, ולספר לו מה דעתי על התנהלותו הפוליטית... להחזיר אותו מהאופוריה של הבחירות, לאפר של המציאות...
אז אני אגש לכתוב את המכתב, ובינתיים -
יש למישהו הצעות איזה פוליטיקאי זקוק במיוחד לבעיטה באגו?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
