אני חייב להודות שאני נקלע לדילמה קלה כאשר אני שומע שבית המשפט גזר על עמרי שרון תשעה חודשי מאסר בתיאוריה, וששה חודשים בפועל, לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה.
הדילמה אינה קשורה כלל וכלל לעומרי עצמו, כי על סמך חומרת המעשה כפי שהוצגה על ידי בית המשפט ומתוך ניסיון לנחש מה היה קורה אילו העבריין היה סתם אזרח קטן מן השורה, ברור שזהו עונש מגוחך.
הדילמה קשורה דווקא לאביו, ראש הממשלה המושבת, אריאל שרון.
לכל הדעות, מי שעומד מאחורי פליליותו של עמרי הוא אביו אריאל, ולכל הדעות, אריאל שרון ידע על מעשה של עמרי, ופשוט השתמש בבנו כאמצעי פלילי בדרך לשלטון.
אם היה ניתן להוכיח כי עמרי שרון אינו "בר-דעת" ואינו שפיט, סביר להניח שניתן היה גם להחיל את האחריות הפלילית על אריאל שרון, מה שהיה מעמיד את כל המדינה בדילמה קשה: איך אוכלים את האתרוג ומשאירים אותו שלם.
הבעיה היא, או המזל הוא, שעמרי כן בר דעת והוא כן שפיט, ולכן הוא נושא לבדו באחריות למעשיו, גם אם עשה אותם באמונה שלמה שבן צריך לקפוץ על גדרות התיל על מנת לפנות את הדרך לשלטון עבור אביו.
ובכל זאת, היה לפחות מנחם אותי לראות את אריאל שרון מלווה את בנו עמרי לכלא, לנסות לנחש מה היו מלותיו האחרונות לבן, עת זה עתיד לצעוד אל תא המעצר במקום אביו.
והנה, גם תענוג מפוקפק זה אינו מגיע לסיפוקו, שכן ככל הנראה אריאל שרון כלל אינו מודע לגזר הדין, וכלל אינו מודע לכך שבנו לא ישב לצידו בחדר האשפוז בחודשים הקרובים, לאחר שיוחלט שאין לעכב יותר את ביצוע גזר הדין.
קצת כואב לי שבן שהראה כמה הוא אוהב את אביו, לא יוכל לשבת לצד מיטת אביו, בעוד שהאב שהראה כמה הוא מעדיף את אהבת עצמו על בניו - לא ידע על כך כל צער...
ובכל זאת, אולי קצת, זה יעשה לעמרי טוב, הזמן הזה של לשבת עם עצמו ולחשוב על האם באמת היה שווה לוותר על כל כך הרבה תמורת כל כך מעט...? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
