|
הימים חולפים - שנה עוברת,
אבל המציאות, אוי המציאות, היא תמיד עכורה נשארת. |
כינוי:
בן: 47 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
פברואר 2003
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2003
עוד יום - עוד חודש הבוקר (יום שני) התווכחתי ברכבת עם פטרישיה ולימור על הפוסט מאתמול שמדבר על כך שאנשים הופכים אנשים אחרים לאלים, למלאכים או ל"סתם גיבורים" כדי להתחמק מאחריותם ללמוד ולהפנים את המסרים והערכים שהגיבורים ניסו להנחיל... פטרישיה ולימור טענו שאני טועה ושאנשים כן קיבלו את המסר. הסכמתי להסכים איתן באופן זמני והזמנתי אותן לבחון את המציאות בעוד חודש, כאשר יחלפו שלושים ימי האבל וכל הרשויות תקראנה את כל הרחובות הפנויים על שמו של אילן רמון ז"ל... איכשהו, בסקפטיות אופיינית, אני מסרב לקבל את זה שאנשים באמת יזכרו פתאום מה זה לחיות כישראלי גאה, ושאנשים יזכרו את תחושת "הביחד" גם סתם ככה בתור בקופ"ח או על הכביש, ולא רק כשקורים אסונות... או שאני טועה? הלוואי.
| |
|