אז כמו שסיימתי בפוסט הקודם, אחרי נסיעה של כ-20 דקות משדה התעופה, מצאנו את עצמנו בכניסה למלון, קצת עייפים, קצת קפואים, ומאד מאד נרגשים... מה שאי אפשר היה לומר על השוער, שהיה להוט מאד לשאת את מזוודותינו, עד הרגע שבו הוא גילה שכפי שציינתי בפוסט הקודם - אין לנו דולר על הנשמה, ותשר (או שמא יש לומר - "טיפ") הוא לא יצליח להוציא ממנו...

כשניגשנו לפקיד הקבלה ושאלנו האם ניתן לקבל חדר, הוא נעץ מבט זדוני בשעון שהראה את השעה שש בבוקר, וראיתי שהוא עומד לענות בשלילה משום שניתן לקבל חדרים רק מהשעה שלוש בצהריים. בשלב זה באו לעזרי שלל הנסיעות הקודמות, אשר זיכו אותי בכרטיס Gold (שמאז כבר הפך ל-Platinum) ברשת Marriott, ואשר ברגע ששלפתי אותו הפכו פניו של הפקיד לחיוך רחב, ודקה לאחר מכן כבר היינו בדרך לחדר שלנו במרומי הקומה ה-34

החדר, גם אם זה קשה לראות בתמונה, היה מדהים...

וגם הנוף הנשקף מהחלון לא היה רע במיוחד...

אבל בחדר לא נשארנו יותר מזמן, כי היום היה קצר, וההליכה היתה מרובה...

אחרי מנוחה קצרה על המיטה הענקית, קמנו על רגלנו, לבשנו מעילינו, ויצאנו אל רחובות ניו יורק הסואנים.

אז מה אם השעה היתה רק שבע וחצי בבוקר, והטמפרטורה אי שם מתחת לאפס... כמה פעמים בנאדם מגיע לניו יורק בפעם הראשונה (או שניה, במקרה שלי) בחייו?

בזמן שהיינו במלון ערכנו רשימה של אתרים בהם אנו מעוניינים לבקר, וסרטטנו לעצמנו תרשים הליכה שיביא אותנו בצורה הטובה ביותר למגוון המקומות הגדול ביותר, וכך נפל בחלקו של בניין האו"ם להיות הראשון אליו שמנו פעמינו...

אילו היה לנו קצת (הרבה) יותר זמן, סביר להניח שהיינו נכנסים לסיור המודרך בבניין חשוב זה, אך לאור התוכניות המקיפות והזמן הקצר, הסתפקנו בהקדמת המאוחר, וצילום קבוצתי של יושבי הראש של האו"ם בעבר, בהווה, ובעתיד...

לאחר שיצאנו מבניין האו"ם שמנו פעמינו מערבה, לכיוון מרכז העיר, וצעדנו לכיוון ה-Rockefeller Center, הידוע בעיקר בשל עץ חג המולד הענקי, ובשל זירת ההחלקה על הקרח, האהובה כל כך על מפיקים ובמאי סרטים למיניהם, ואשר נחשבת ל-"must-רומנטי" לכל מבקר בניו יורק, ולכן גם ביקורנו שלנו במקום היה מחויב המציאות, גם אם הדחק בזירה פטר אותנו מהצורך לבחון את כישורינו המוטוריים על גבי המחליקיים...

בבניין שמאחורי העץ הענקי מתחבאים אולפני NBC, שם דאגנו לתמונה (פיקטיבית) עם קונאן אובראיין, פסיכי עם דיפלומה, והמון הומור בריא...

התחנה הבאה, לבקשתה - או שמא יש לומר - דרישתה - של וונדי, היתה (כמובן) Central Park, ושם הגשמנו חלום ילדות של וונדי, וכנראה של כל בחורה בעולם המערבי.... רכיבה בכרכרה במרחבי הפארק...

ואם כבר Central Park, איך אפשר לוותר על חלקת Strawberry Fields, לזכרו של הקדוש המעונה ג'ון לנון?

לאחר ששוטטנו במרחבי הפארק המושלגים, עוד הספקנו לבקר בציוני דרך רבים כגון בלומינדייל'ס (need I explain? ), מלון (-לשעבר) פלאזה, ואפילו בחנות הצעצועים המופלאה F*A*O Schwarz, על שלל צעצועיה המרהיבים... ואם אתם לא יודעים על איזו חנות אני מדבר, נסו להיזכר בסרט BIG בכיכובו של טום האנקס, ובסצינה בה הוא מנגן/רוקד על קלידי-ענק...

איכשהו, בסופו של דבר, בסביבות השעה 16:30, מצאנו דרכנו חזרה אל החדר במלון, שם קרסנו בשינה עמוקה על המיטה, עד שהטלפון האכזר העיר אותנו משנתנו, מבשר לנו כי בת דודתי, תושבת העיר, מנסה להשיג אותנו...

כשהצלחנו, בסופו של דבר, לחזור לעשתונותינו, יצאנו שוב אל העיר, למסעדה סמוכה (ומאד יוקרתית, ככל הנראה) בשם Le Marais, לשם הזמינה אותנו בת דודתי לצאת איתה...

השעה היתה כבר קרובה לחצות כאשר חזרנו בסופו של דבר ובסופו של יום אל חדרנו אשר בקומה ה-34, ואז צנחנו שוב על המיטה, במטרה שלא לקום עד למחרת...

... ועל כך, בפוסט האמריקאי הבא!