הנה עוד פוסט שצריך היה להיכתב לפני מספר חודשים, עוד בטרם טסנו, וונדי ואני, לארה"ב...

כעולה חדשה-ישנה, לוונדי יש דרכון בלגי.

כבעלת דרכון בלגי, היא רשאית להיכנס לארה"ב ללא ויזה, לתקופה של עד שלשה חודשים.

חידוש דרכון אמור להיות פרוצדורה פשוטה יותר, וזולה יותר, מקבלת ויזה, ולכן הלכנו על האופציה הזו.

התקשרנו לשגרירות הבלגית, ומענה אוטומטי הודיע לנו כי השגרירות סגורה, אך היא פתוחה בשעות אלו ואלו.

למחרת הגענו לשגרירות במסגרת אותן שעות פתיחה, אך היא היתה סגורה לרגל חג לאומי בלגי.

למחרת התקשרנו שוב לשגרירות הבלגית, ואותו מענה אוטומטי הודיע לנו שוב על אותן שעות הפתיחה.

ושוב, כן, למחרת, הגענו שוב לשגרירות ושוב במסגרת אותן שעות פתיחה, אך שוב היא היתה סגורה לרגל חג לאומי בלגי אחר.

בפעם השלישית מזלנו החליט שפעם שלישית גלידה, ופתח בפנינו את שערי השגרירות הבלגית, שם שמחו לקבל את כספנו (אי-אילו ארבע מאות ועוד כמה וכמה שקלין) אך לא ממש שמחו לקבל את כספנו, ולאחר פרוצדורות ארוכות ומייגעות שלחו אותנו להשיג טופס "אישור אזרחות ישראלית".

כן, כדי לקבל דרכון בלגי, צריך להוכיח שאתה אזרח ישראלי.

הגיוני, לא?

בשלב זה הסתבר לנו שאין מדובר בחידוש הדרכון שבידינו, אלא בהנפקת דרכון חדש, דבר המתבצע רק על אדמת הממלכה הבלגית, ולכן - לאחר שנעמוד בכל הדרישות והתנאים - נאלץ להמתין עד שהדרכון החדש יגיע מבלגיה.

חזרנו הביתה אכולי דאגה, מאחר ותאריך הטיסה המיועד הלך והתקרב.

עוד באותו יום בדקתי באתר משרד הפנים האם ניתן להדפיס/לרכוש את האישור דרך האינטרנט.

למקרה שתהיהם - אי אפשר. חובה להגיע למשרד הפנים.

כבר למחרת הלכה וונדי למשרד הפנים ברחובות, בתקווה כי יעניקו לה את הטופס המיוחל, על מנת שנוכל להמשיך בתהליך המייגע של חידוש הדרכון הבלגי שלה, אך לחרדתה - על דלת הסניף היתה תלויה כרזה המודיעה כי הסניף סגור לשיפוצים למשך שלשת החודשים הקרובים, וכי על הזקוקים לשירות לפנות לסניף רמלה.

אז וונדי נסעה לרמלה.

אחרי ששילמה 70 ש"ח עבור הטופס, ואחרי שהמתינה כשעה בתור, הגיעה סוף סוף אל הפקידה, אשר הודיעה לה כי אין באפשרותה לסייע לוונדי, משום שעליה לפנות "לסניף הבית", כלומר - לסניף רחובות.

כן, סניף רחובות הסגור.

מאחר ולא היו לנו שלשה חודשים שאותם יכולנו לבזבז בהמתנה שסניף רחובות יפתח דלתותיו בשנית, שאלה וונדי האם ניתן לעשות משהו כדי לזרז את התהליך, ובתשובה הבטיחה לה הפקידה כי הטופס יישלח בדואר רשום לביתנו.

לא רגועה בעליל חזרה וונדי הביתה והחליטה לנבור בשלל מסמכי הקליטה שנשתמרו אצלה מימי עלייתה לארץ, ושם - תודה לאל הגדול שבשמיים - נמצא עותק ישן של הטופס המיוחל.

צוהל ושמח נסעתי למחרת לשגרירות הבלגית, שם צהלו ושמחו לראות את הטופס, והבטיחו לעדכן אותנו.

לאחר כשבועיים התקשרתי לשגרירות הבלגית לבדוק האם יש חדשות בענייננו.

ושוב, כמה מפתיע, נענתי על ידי המענה האוטומטי שבישר לי שהשגרירות סגורה.

בהתקף של תסכול, לחצתי על כל לחצני הטלפון, מה שהביא לתוצאה מדהימה בהפתעתה:

המענה האוטומטי השתתק, והוחלף בצליל חיוג, שהוחלף במענה אנושי בצרפתית.

כששאלתי בצרפתית שבורה את הפקידה אם היא דוברת עברית, היא הואילה לעבור לעברית שבורה, כך שיכולתי לשאול האם הדרכון כבר הגיע.

נחשו מה היתה התשובה?

לא, הוא לא הגיע.

זה היה ביום שישי, 8/12/2005, קצת פחות משבוע מתאריך הטיסה המיועד - 14/12/2005.

בשלב זה כבר התקשרנו לחברת התעופה ודחינו את הטיסה למוצ"ש, 17/12/2005.

ביום ראשון השגרירות סגורה.

ביום שני התקשרתי שוב, אך הדרכון טרם הגיע.

ביום שלישי התקשרתי שוב, והפעם הפקידה הודיעה לי בצהלה שהדרכון הגיע, ואני דהרתי לשם בקריאות קרב, בטרם הם יתחרטו, ויחליטו לעכב את הגעת הדרכון לידינו.

גם כאשר הדרכון כבר היה בידי, לא האמנתי.

ואז התקשרתי לחברת התעופה והקדמתי את הטיסה לתאריך המקורי, שהיה, למעשה, למחרת.

כל השינויים הללו, כמובן, עולים כסף.

הרבה כסף.

בדרך עוד היו תקלות "שוליות" כגון כרטיס אשראי שלא הגיע, ולמעשה לא הונפק, עקב תקלה במחשב של הבנק, וכרטיס טיסה (עבורי) שהופק בחברת התעופה הלא נכונה, אבל הגענו לארה"ב, נהנינו מאד מאד, וגם חזרנו בשלום, אז הכל זניח, נכון?

ברשותכם, נחזור לרגע לטופס שבשבילו הלכה וונדי למשרד הפנים.

זוכרים?

הטופס הנ"ל לא הגיע עד יום הטיסה.

גם לא שבוע או חודש לאחר מכן.

הטופס, שעבורו וונדי נסעה למשרד הפנים ב-24/11/2005, הגיע בסופו של דבר בדואר רשום, ב-13/03/2006, כאשר על הטופס עצמו כתוב שהוא הופק ב-09/03/2006.

כן, לקח להם שלשה וחצי חודשים להפיק את הטופס, והדואר רשום לקחו לו ארבעה ימים להגיע לביתנו.

בחמת הזעם הטיפוסית לי כתבתי למשרד הפנים ברמלה וברחובות, וכיתבתי את שר הפנים אהוד אולמרט וסגניתו רוחמה אברהם, ואת מדור הצרכנות של YNET.

תגובה מגופי משרד הפנים השונים טרם קיבלתי, אך לזכותם יאמר שטרם חלף שבוע, וזה טבעי.

YNET, לעומת זאת, נטלו על עצמם להשיג את תגובת משרד הפנים, אותה תוכלו לראות פה.

מעבר לתגובה המתבקשת של "פנינו לשיפור השירות" (או, כפי שאמרתי בציניות לכתבת - "פנינו קדימה"), ראוי לשים לב לצד הנוגע ללב של התגובה:

"בניגוד לניסיונה של הכותבת להציג את המשרד 'כמערים קשיים', ראוי להבהיר כי מידע על מעמדו של אדם בכלל ועל אזרחותו בפרט הנו מידע חסוי. מסיבה זו, נדרשת נוכחות אישית של המבקש בלשכה בה נמצא תיקו האישי או ייפוי כוח נוטריוני, במטרה לוודא כי לא נעשה שימוש לרעה במידע. למרבה הצער, ההיגיון הפשוט הזה אינו נהיר לכותבת המאמר ואיננו רוצים להעלות על הדעת כי כל אדם יהיה רשאי לבקש כל פרט על אדם אחר."

אם הסודיות כל כך חשובה, וכל כך נחוצה הימצאותו של האזרח בעת בקשת הטופס, כיצד זה שניתן לבקש דרך אתר משרד הפנים, ללא הזדהות, וללא בקרה את הטפסים: תעודת לידה, תמצית רישום, תעודת פטירה, בירור פרטי כניסה ויציאה מהארץ, ועוד אי-אלו טפסים שניתן לקבל - שוב, ללא צורך בהגעה לסניף - באמצעות מכתב או באמצעות פקס?

"מתוכן המכתב ברור כי תקיפת משרד הפנים פשוטה יותר מתקיפת הגוף שביקש את הפונה להציג מסמך זה עבור חידוש דרכון! מדוע בעניין זה לא נכתבה מילה?"

אולי כי אני פונה אליכם ולא אליהם, ואת התלונות שלי כלפיהם אני אפנה אליהם?!

לתגובה אינפנטילית שכזו הייתי מצפה מילד בן חמש, וגם לו הייתי עונה שזה בכלל לא משנה, כי העובדה שמישהו אחר אינו בסדר, אינה מצדיקה שירות לקוי מצדו של משרד הפנים הישראלי.

אני אומר לכם, רק כמה חודשים בתפקיד, וכבר מתחילה רוחמה אברהם להוריד את מנת המשכל במשרד הזה...

לסיכום...

בירוקרטיה מייגעת יש אצל כולם, לא רק אצלנו.

מצד שני, זה לא ממש מנחם, נכון?