לפני שבועיים כתבתי פה שאני מאמין שאם מר אוריאל רייכמן יעשה חשבון בלב שלם, הוא יבין כי אין סיכוי שראש-הממשלה-המתגבשת-אהוד-אולמרט יקיים את הבטחתו של קודמו לתפקיד, אריאל שרון, וימנה אותו - את רייכמן - לתפקיד שר החינוך.

היחיד שניסה להגן, בתגובות לאותו פוסט, על האפשרות שאולמרט כן ימנה את רייכמן לתפקיד הנכנס, היה אורי קציר, כותב משכמו ומעלה. שאר המגיבים הביעו הסכמה או התייחסו לנושאים אחרים בגוף הפוסט.

בשורה התחתונה, נראה שבין הקוראים שררה הסכמה מקיר-לדלת: לאולמרט, כפוליטיקאי, לא היתה היושרה שיש לרייכמן, כאדם. וכן, בהחלט יש להתחשב בנסיבות המקילות, שהן העובדה שאולמרט לא היה זה שנתן את ההבטחה.

ובכל זאת.

לרייכמן הובטח לכהן כשר החינוך.

אולמרט לא קיים את ההבטחה הנ"ל.

ריכמן פורש מהפוליטיקה.

אינני מכיר את דעותיו או אופיו של אוריאל רייכמן, אבל אני כבר מצטער על האבידה הפוליטית, על פרישתו של אדם שעוד בטרם הספיק לכהן שבוע כח"כ, פרש מהכנסת פשוט משום שידע שלא יהיה באפשרותו לקיים את שהתחייב לציבור הבוחרים.