משעשעת, ואולי בעצם עצובה, ההתקפה בפניה עומד (או מתחבא) עברי לידר, בעקבות הופעתו אמש ביום הסטודנט באוניברסיטת בר אילן.

משעשעת, כי לא ברור מה בעצם רוצים נציגי (?) הקהילה ההומו-לסבית מהזמר הנ"ל, ועצובה, כי לא ברור מה בעצם רוצים נציגי (?) הקהילה ההומו-לסבית מהזמר הנ"ל.

ומשעשעת, אגב, גם משום שלמרות שאין לי דבר עם הקהילה ההומו-לסבית, אני מבין טוב מאד את הסיטואציה בה עומד עברי לידר. וכן, גם הפעם זו הסיבה שההתקפה עצובה באותה מידה שהיא משעשעת.

בישראל, ולא משנה כמה יצעקו נציגי הקידמה והנאורות, חסידי האדמורים יוסף ויאיר לפיד, אין בעצם אדם פרטי. אין פרט שמגיעות לו זכויות, אין פרט שיש לו חובות, ויותר מכל - אין פרט שמייצג רק את עצמו, ורק הוא עצמו מייצג אותו.

בישראל האדם הוא תמיד נציג הקהילה אליה הוא משתייך, גם אם הוא בכלל לא יודע שהוא שייך לקהילה.

כשאתה דתי, בכלל אין לך סיכוי להתחמק, כי תמיד אתה נציג הכפיה הדתית והימין הקיצוני שמעוניין לגרש את כל הערבים והחילונים אל מעבר לנהר (הפרת, או החידקל, או שניהם) ובדרך גם יודע כל הלכה שנכתבה אי פעם, ומה בעצם התכוון הרב עובדיה יוסף בציטוט שהובא בכותרות הראשיות של העיתונים.

כשאתה הומוסקסואל, אני מניח, הרבה יותר קל להתחבא (בתוך הארון, או מאחוריו), אבל מרגע שפתחת את הדלתות ונחשפת לאור הזרקורים, אתה אוטומטית הופך לחלק מקהילה, או במקרה של סלבס - נציג הקהילה, ולא משנה אם בסך הכל רצית לעשות קצת מוזיקה, אולי קצת כסף, ואולי סתם רצית לעשות אהבה.

בקיצור, עצוב שאנשים שמנסים לדחוף לנו לראש שזכותו של כל אדם לחיות כרצונו - אינם מסוגלים לקבל את זה שאדם כמו עברי לידר מתעקש לחיות כרצונו, ולא עפ"י התכתיבים של ארגון זה או אחר.

ואגב, אם כבר אנחנו בנושא, ופשוט כי יותר מדי תגובות מטופשות (בכתבה) העלו את הנושא:

האוניברסיטה לא מנעה משום הומוסקסואל או לסבית להיכנס לשטחה או להיכנס לאירוע.

האוניברסיטה כן מנעה מהקהילה ההומו-לסבית להקים דוכן בשטחה, משום שהדבר נוגד את עקרונותיה, וזו זכותה, בדיוק כפי שארגון ההומוסקסואלים והלסביות לא היה מסכים לנדב את משרדיו לטובת פעילות של ארגון חרדי זה או אחר.

אוניברסיטה הינה מוסד חינוכי, וכשאתה חושב שמשהו הוא לא חינוכי - מחובתך למנוע את כניסתו לשטחך.

גילוי נאות: הכותב אינו הומוסקסואל או הומופוב, אינו מייצג אף קהילה, והקהילה היחידה אליה הוא משתייך היא בית הכנסת השכונתי, וגם זה כי הוא הכי קרוב לביתו של הכותב.