| |
הימים חולפים - שנה עוברת,
אבל המציאות, אוי המציאות, היא תמיד עכורה נשארת. |
 כינוי:
בן: 47 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2003
תמיד יש מישהו בבית
(או: שימו חמסה נגד מישורי)
לפני מספר דקות סיימתי בביצוע משהו שאני בדרך כלל לא עושה יותר מדי: צפייה בטלויזיה.
ב-Ynet כתבו שלרגל מלחמת המפרץ 2 (הספר הרבה יותר טוב!) ייתאחד המשולש המיתולוגי אברי-ארז-יאיר (גלעד-טל-ניצני) וישחזרו את ימי "העולם הערב" האגדיים של פרוץ-הערוץ-השני.
האמת, האכזבה היתה מרה, והתמונות אכן היו קשות.
עצוב לחיות על נוסטלגיה, ויום אחד לראות אותה קורמת עור-וגידים לנגד עיניך, ואז יורקת לך בפרצוף.
אבל!
לא על העולם הערב באתי לדבר, כי אם על השילוב הבלתי אפשרי, או הלפחות לא ברור, של המשוררת הלאומית אפרת מישורי ושל להקת הילדות "חמסה"...
מי שמכיר את המשוררת, ידע בוודאי לזהות אותה עם שירה המתגלגל על הלשון - "תמיד יש מישהו בבית". הערב התעלו על עצמם ב"רק בישראל", והזמינו את להקת "אתה חייב למות על חמסה" לשיר ביצוע לשיר הנ"ל.
אני חייב לציין שהיה משעשע ביותר, והעיבוד אפילו היה לא רע בכלל!
הרבה יותר ממשולש הגבולות של "העולם הערב".
ובכל זאת,
עולה השאלה:
נכון שתמיד יש מישהו בבית,
אבל עם זבל טלויזיוני שכזה,
האם לא ראוי לשאול:
למה להישאר בבית?!
 מתוך העולם על-חרב...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
