נכון, תמיד קיימת האפשרות שבסך הכל מדובר בחוסר מזל סטטיסטי, ומאידך, תמיד קיימת האפשרות שלא בכך מדובר, ולכן חובה לשאול:

כשכל כך הרבה מילואימניקים נהרגים ביום אחד, ובאופן יחסי בכלל לאורך המלחמה, כמה סביר להניח שהעובדה קשורה לכך שכבר כמה שנים כמעט ולא מגייסים מילואימניקים לצורך אימונים?

כמה זה יפתיע מישהו אם אני אספר שמאז שהתשחררתי לפני שש שנים, גייסו אותי רק שלש פעמים לצורך אימונים וגם אז פעמיים זה היה לצורך אימון חובשים נטו (לא קיבלנו אפילו נשקים) ופעם אחת זה היה לצורך יומיים וחצי אימון של אנשי הסיוע הארטילרי של החטיבה, אימון שכל תפקידי בו היה חובש צמוד למקרה של פציעה?

כמה בלתי סביר להניח שאילו היו מגייסים אותי מדי פעם לאימון חי"ר, הפגיעה המטופשת הזו היתה נמנעת, ואני הייתי כשיר יותר לשירות המילואים?

כנראה שצדק מי שאמר ש"קשה באימונים קל בקרב", כי מסתבר שללא אימונים - ממש קשה בקרב!