הפוסט הזה הוא לא מהסוג שבדרך כלל הייתם מצפים לו ממני, אבל בימים האחרונים, מעבר לטרדות שעל פני השטח, בדמות דאגה לחיילים ולתושבי הצפון, טורדת את מנוחתי שאלה פשוטה אחת: למה בעצם להסתפק בהפסקת אש עם לבנון, ולא ללכת צעד אחת גדול קדימה, ולחתום על הסכם שלום?
כבר שנים שאנחנו נלחמים בלבנון, ובעצם לא ברור למה, כי על מה בעצם אנחנו נלחמים, כשבתכל'ס, אין לנו חילוקי דעות מהותיים?
חילוקי הדעות היחידים שיש לנו כיום עם הלבנונים הם לגבי חוות שבעא, וגם זה נושא "שלישראל הרשמית" אין יותר מדי בעיה איתו, מאחר והגישה הרשמית קובעת שישראל תמסור את חוות שבעא לסוריה במסגרת הסכם שלום כולל, ובכך בעצם מכירה בכך שאין לנו תביעות טריטוריאליות לגבי שטח זה. למעשה, אהוד ברק, כך נראה, כבר הציע באופן רשמי לוותר על שטח זה לטובת לבנון, אך נתקל בסירוב סורי.
למעשה, ישנם דיווחים על כך שהיוזמה המקורית של קונדוליסה רייס להפסקת האש דיברה על הסכם במסגרתו ישראל תמסור את חוות שבעא ללבנון. ישראל התנגדה, ובצדק, למהלך שכזה משתי סיבות, שהן בעצם אחת: הטענה הישראלית הייתה שאין לקשור בין הסכסוך הנוכחי ובין חוות שבעא, מאחר והחלטת האו"ם בדבר מיקום הגבול שלאחר נסיגת ישראל מלבנון קבעה במפורש שחוות שבעא אינן שטח לבנוני, ומהלך שכזה בעת הזו ייתן לגיטימציה לטענת החיזבאללה בדבר בעלות לבנונית על השטח, ובכך יהווה מתן פרס לטרור.
כעת, לאחר שנחתם ומובא לידי יישום בשטח ההסכם להפסקת אש בין ישראל ולבנון, הגיעה העת לבדוק מהלך נרחב יותר בדמות הסכם שלום.
בלבנון שולטת כיום ממשלה אשר מעוניינת להתנתק מהשפעתן המחריבה של סוריה ואיראן.
זו ממשלה אשר גם חברים בה חברי ארגון הטרור חיזבאללה, אולם היא פועלת במגמה של "מערביזציה".
מדובר במדינה אשר חתמנו איתה פעמים כה רבות על הסכמי הפסקת אש - אחרי מבצע ליטני, מלחמת של"ג, מבצע ענבי זעם, וכעת אחרי מלחמת האין-מושג, ובכל פעם מחדש ההסכמים הללו מופרים עקב פעילותם של ארגוני מחבלים, ולא בגלל פעילות של צבא לבנון או ממשלתה.
מדובר במדינה שיש לה אינטרס עצום להיפטר מארגוני המחבלים הפועלים בשטחה ומשטחה, מאחר ואותם ארגוני טרור, בבואם לפגוע בישראל, מביאים חורבן פעם אחר פעם על לבנון עצמה.
מדובר במדינה אשר הסכם מוצלח איתנו יפתח בפניה הרבה מאד שערים למערב, ובכך יתחזק מעמדם של המתונים המנהלים בה מלחמת הישרדות מול נציגי "ציר הטרור".
מדובר במדינה שיש לה ולנו אינטרס בטחוני וכלכלי ראשון במעלה לשתף פעולה.
ובעצם, אם תחשבו על זה, מדובר פה על שתי מדינות שיש להן הרבה מאד מה להרוויח מהסכם השלום, ולאף אחת מהן אין מה להפסיד.
נכון, אני האחרון שיגיד שהאו"ם זה גוף שאפשר לסמוך עליו, אבל לדעתי עכשיו זה הזמן לעשות שלום עם לבנון, ולצורך זה יש להשלים את המהלך הנוכחי של הפסקת האש, בדמות פריסתו של הכוח הבינלאומי בדרום לבנון, ואז לפנות באופן רשמי לממשלת לבנון, להציע הסכם שלום אשר יכלול את מסירת חוות שבעא, ואם יש צורך, ניתן גם לערב את האו"ם על מנת שיפעיל לחץ על סוריה בדרישה ממנה "לסגור את הסיפור" בנושא הדרישות הטריטוריאליות בחוות שבעא.
אם היינו מוכנים לעשות כל כך הרבה נסיונות מול הפלסטינים, כשהיה לנו כל כך הרבה מה להפסיד, למה שלא ננסה לשם שינוי לעשות ניסיון מול הלבנונים, כשיש לנו כל כך הרבה מה להרוויח? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
