מחר, יום שישי ה-25 באוגוסט (למניינם), נחגוג (עם ישראל בארץ ובתפוצות) יום הולדת חמישי במספר לישראבלוג, ולרגל המאורע, דודה מלכה הכריזה על פרוייקט "ישראבלוג שלי".

אז מה זה ישראבלוג שלי, ומה זה בשבילי?

נתחיל בזה "שהגעתי" לישראבלוג ב-28 בינואר 2003, שזה אומר משהו שלש שנים ששה חודשים, ו-27 ימים, ומאז העליתי 1712 פוסטים, שזה אומר משהו כמו 1.33 פוסטים ליום, וזה עונה על השאלה ששואלים אותי לעתים קרובות מדי, והיא האם אני כותב בבלוג מדי יום. אז התשובה היא בהחלט לא, אבל מסתבר שבממוצע - בהחלט כן.

הפוסט הזה, אגב, הוא הפוסט ה-1713.

עוד "אגב" רלוונטי הוא שסביר להניח שהייתי כותב משהו בנושא כבר לפני כמה ימים אילולי סירב המחשב שלי לעבוד.

סביר להניח גם שאילו הייתי כותב לפני כמה ימים והיה לי יותר זמן לחשוב על מה שברצוני לכתוב, זה לא היה הופך את זה למעניין יותר...  מסתבר שככל שאני משקיע פחות זמן בכתיבת הפוסט, וככל שאני שוקע פחות בפוסט עצמו, הפוסט יוצא פחות כבד, ובדרך כלל - לעניות דעתי - פחות משעמם...

ישראבלוג בשבילי זה בית, מקום לברוח אליו כשמשעמם, או כשמעצבן, או סתם כשעולה רעיון בראש.

ישראבלוג בשבילי זה שכשאני זורק איזו בדיחה, כולם שואלים אותי אם כבר כתבתי את זה בבלוג.

ישראבלוג בשבילי זה המון אנשים שלא פגשתי, אני לא מסכים איתם בגרוש, אבל יודע שהם - כמוני - נכנסים לפה כי אנחנו שותפים לדעה שלא חייבים להסכים בשביל להנות מכתיבה או מקריאה.

ישראבלוג זה המקום שבזכותו אני זוכה (וסליחה על הטפיחה העצמית על השכם) לפרסום רב (יחסית) בתקשורת, ומעבר לזה שהוא משמש לי במה נפלאה לפרסום דעותי, הערותי והארותי, הוא משמש גם זרקור המפנה לכאן גורמים אחרים התורמים לי, בין שבמודע ובין שלו, להפיץ את דעותי גם מחוץ לישראבלוג.

Israblog is where I hang my pen and quote.

ישראבלוג זה סוג של בית, ואם יריב ימכור את ישראבלוג, well, אני מוכר את הבית!