מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב משה קראדי, הודיע כי יחקור את הטענות כי שעות לפני התאונה הקטלנית בטבריה, דיווח אזרח למשטרה על רכב שנהגו השתולל בכביש ממזרח לכינרת, ואשר בדיעבד הסתבר כי אותו נהג משתולל הוא זה שגרם לתאונה הקטלנית, ולמותם של חמישה בני אדם, ובהם הוא המשתולל עצמו.
קראדי יחקור איפה הייתה המשטרה.
קראדי יחקור איך זה שמשטרת התנועה סירבה לטפל בתלונה מאחר "ואין זה באחריותה".
קראדי יחקור איך זה שרועי תבור התבקש לשלוח פקס.
ואתם יודעים מה אני מוכן לחתום לכם?
קראדי לא יחקור איך זה שמדובר באירוע סדרתי ולא במקרה חד פעמי.
לפני כמה שנים, בנתיבי איילון, עקפתי רכב ובו חבר'ה (בחורים ובחורות) שבדיעבד אני די משוכנע שהיו תחת השפעת אלכוהול (DUI). כנראה שהעובדה שעקפתי אותם פגעה "בכבודו" של הנהג, כי בתגובה הם התחילו להשתולל, תוך שהם מנסים להוריד אותי מהכביש.
התקשרתי למשטרה לבקש שישלחו ניידת תנועה שתעצור את המופרעים, ואתם רוצים לנחש מה הייתה התשובה?
"כשאתה מגיע הביתה, גש לתחנת המשטרה בעירך, ותגיש תלונה".
אמרתי למוקדנית שאני בסכנת חיים ואני לא בטוח שאני אגיע הביתה אם לא יטפלו במופרעים הללו, ותשובת המוקדנית הייתה, תחזיקו חזק, "אני מאד מקווה שאתה מגזים, ובכל מקרה אין לי איך לעזור לך".
ניתקתי את השיחה בעצבים, ועצרתי את הרכב בצד, עד שהמופרעים התרחקו.
לפני כשנה, שוב בנתיבי איילון, "היה לי הכבוד" להיות על הכביש כאשר נהגת ג'יפ החליטה שהכביש שייך לאמא שלה, ושיום אחד הוא יעבור אליה בירושה, והגיע הזמן ליידע את יתר הנהגים על בנוגע להעברת הבעלות על הכביש. הדבר התבטא בנסיעה על שני נתיבים, חיתוך בין רכבים, ומעבר מנתיב לנתיב באופן שאילץ את הרכבים שהיו "בנתיב היעד" לרדת לשולי הכביש.
שוב, נאיבי שכמותי, התקשרתי למשטרה, ששוב אמרה לי לגשת ולהגיש דו"ח "בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגורי".
הפעם החלטתי להיות ממושמע, ואכן ניגשתי לתחנה הקרובה (למקום עבודתי) בכפר סבא.
האמת היא שהפקידות בתחנה לא ממש הבינו מה אני רוצה מהן בכלל, אבל אחרי דין ודברים הן הורו לי למלא את פרטי האירוע על דף, והשאירו אותו לקצין האחראי. בהמשך אותו יום התקשר אלי הקצין האחראי שהתנצל על הטירחה אך הסביר לי שעלי לפנות לתחנת המשטרה הקרובה למקום האירוע, ובמקרה זה, מאחר והאירוע היה בנתיבי איילון, לתחנת תל אביב.
התקשרתי לאגף התנועה בתל אביב, ושם הנחו אותי לשלוח את התלונה בפקס.
שלחתי.
אחרי כחודש הגיע מכתב ובו התבקשתי לציין פרטים הנוגעים לאירוע, למרות שאת אותם פרטים במלואם כבר ציינתי במכתב התלונה. כולי מלא צייתנות מילאתי שוב את הפרטים הדרושים, ובהם את עובדת נכונותי לבוא ולהעיד בבית המשפט במידה ואדרש.
שוב כחודש לאחר מכן נתקבלה תשובה מהמשטרה, ובה הודו לי ועדכנו אותי כי התיק נסגר מחוסר ראיות.
השורה התחתונה?
המשטרה לוקחת אזרח ומטרטרת אותו בהלוך-חזור רק כדי לסגור לבסוף את התיק מחוסר ראיות, מבלי נסות אפילו לעמת אותי מול הנהגת המופרעת, וכך היא בעצם דואגת שבפעם הבאה אזרחים בכלל לא יתלוננו, וכך תיחסך למשטרה עבודת ניירת, ויהיה לה את כל הזמן שבעולם בשביל לתת דוחות חניה, דוחות על מהירות, ו... כן, לחקור איפה היא הייתה כשהיה צריך אותה. 
ושתי שאלות לסיכום:
במציאות בה המשטרה מתעלמת באופן כרוני מתלונות של אזרחים, מה הפלא שאזרחים לוקחים את החוק לידיים, ווכאשר המשטרה עצמה אינה מטפלת בדיווחים על עבירות תנועה, ומאיפה החוצפה לדרוש מחברות פרטיות להפעיל מוקד לדיווח על עבירות תנועה, ועוד על חשבונה של החברה? 
עדכון 13/09/2006:
לשמור הכל בבטן, או בבלוג, זה לא עוזר, נכון?
אז הנה גם מכתב, ואתם פטורים מלקרוא אותו, כי הוא די חוזר על מה שכבר כתוב למעלה...
לפני ימים אחדים פורסם בתקשורת מקרה בו נהג דיווח על רכב הנוסע בפראות, ולאחר שעות אחדות אותו רכב גרם למותם של אזרחים חפים מפשע. האזרח המדווח מספר שהוא היה צריך ממש להתחנן שהמשטרה תשלח ניידת לעצור את הנהג המופרע, אולם ללא הועיל.
בדיעבד ידוע כי המשטרה אכן שלחה ניידת אחת, אך עקב טעות היא נשלחה למקום שגוי, ובכל מקרה, בדרך נתקל אותו אזרח בהתעלמות רחבה מצד מוקדי המשטרה, ואני יכול להעיד שאין זה מקרה חד פעמי.
לפני שנים אחדות, בנתיבי איילון, עקפתי רכב ובו מספר צעירים שכנראה שהעובדה שעקפתי אותם פגעה "בכבודו" של הנהג, כי בתגובה הם התחילו להשתולל, תוך שהם מנסים להוריד אותי מהכביש. התקשרתי למשטרה לבקש שישלחו ניידת תנועה שתעצור את המופרעים, אולם תגובת המוקדנית הייתה "כשאתה מגיע הביתה, גש לתחנת המשטרה בעירך, ותגיש תלונה". אמרתי למוקדנית שאני בסכנת חיים ואני לא בטוח שאני אגיע הביתה אם לא יטפלו במופרעים הללו, ותשובת המוקדנית הייתה, תחזיק חזק, "אני מאד מקווה שאתה מגזים, ובכל מקרה אין לי איך לעזור לך".
ניתקתי את השיחה בעצבים, ועצרתי את הרכב בצד, עד שהמופרעים התרחקו.
לפני כשנה, שוב בנתיבי איילון, "היה לי הכבוד" להיות על הכביש כאשר נהגת ג'יפ החליטה שהכביש שייך לאמא שלה, דבר שהתבטא בנסיעה על שני נתיבים, חיתוך בין רכבים, ומעבר מנתיב לנתיב באופן שאילץ את הרכבים שהיו "בנתיב היעד" לרדת לשולי הכביש. שוב, נאיבי שכמותי, התקשרתי למשטרה ושוב נתבקשתי לגשת ולהגיש דו"ח "בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגורי". הפעם החלטתי להיות ממושמע, ואכן ניגשתי לתחנה הקרובה (למקום עבודתי) בכפר סבא.
הפקידות בתחנה היו אדיבות מאד אולם לא הבינו מה נדרש מהן, ואחרי דין ודברים הן הורו לי למלא את פרטי האירוע על דף, והשאירו אותו לקצין האחראי, שהמשך אותו היום התקשר אלי, התנצל על הטרחה, והסביר לי שעלי לפנות לתחנת המשטרה הקרובה למקום האירוע, וזאת בניגוד למה שנאמר לי בטלפון.
התקשרתי לאגף התנועה בתל אביב, ושם הנחו אותי לשלוח את התלונה בפקס.
אחרי כחודש הגיע מכתב ובו התבקשתי לציין פרטים הנוגעים לאירוע, למרות שאת אותם פרטים במלואם כבר ציינתי במכתב התלונה. כולי מלא צייתנות מילאתי שוב את הפרטים הדרושים, ובהם את עובדת נכונותי לבוא ולהעיד בבית המשפט במידה ואדרש, אולם כאשר הגיע התשובה כחודש לאחר מכן היא כללה עדכון כי התיק נסגר מחוסר ראיות.
השורה התחתונה היא שהמשטרה לוקחת אזרח ומטרטרת אותו בהלוך-חזור רק כדי לסגור לבסוף את התיק מחוסר ראיות, מבלי נסות אפילו לעמת אותי מול הנהגת המופרעת, וכך היא בעצם דואגת שבפעם הבאה אזרחים בכלל לא יתלוננו, וכך תיחסך למשטרה עבודת ניירת, ויהיה לה את כל הזמן שבעולם בשביל לתת דוחות חניה, דוחות על מהירות, ו... כן, לחקור איפה היא הייתה כשהיה צריך אותה.
לידיעתך ולטיפולך,
בכבוד רב,
- מפכ"ל המשטרה, רב ניצב משה קראדי, המטה הארצי, שייח ג'ראח, ירושלים 91906
- מפקד אגף התנועה, ניצב שחר איילון, משטרת התנועה, בית דגן.
- הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רח' בנק ישראל 5, ת.ד. 867, קרית הממשלה, ירושלים 91008
- אתר האינטרנט "ישראלים באפילה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
