אז מה היה לנו?

• ליל הסדר (וחג ראשון בכלל) בחיק המשפחה, כולל סבאסבתא, אחות וגיס. חג ראשון של וונדי ושלי יחד. "עד מאה ועשרים יחד" לנו
  
• יום רביעי, כמה מפתיע, עבודה כרגיל.
  
• את יום חמישי התחלתי בעבודה, אבל הודעה "לא נעימה" החזירה אותי הביתה כבר בצהריים (פוסט בהמשך). בשעות אחה"צ וונדי ואני מצאנו את עצמנו משתגעים מהעובדה שעד שאני סוף סוף בבית בשעה סבירה, אנחנו לא מצליחים למצוא משהו מעניין לעשות, מבלי למצוא את עצמנו תקועים בפקק. הישועה הופיעה מצדו של חבר טוב שלי, שהתארס יום אחרינו והתחתן שבוע וחצי אחרינו, ושאמנם היה (עם אשתו) במעמקי המכתש הקטן כשהתקשרנו, אבל הזמין אותנו לפגוש אותם בבירת הנגב: באר שבע.
  
• חיש קל מצאנו את עצמנו ברכב, בדרך היורדת דרומה, ושם - לאחר שטרפנו סלט ושלל עוגות מעולות (וכשרות לפסח), צעדנו אחר כבוד, למועדון הסנוקר הסמוך: אינטרפוּל.
  
• כמובן שקשה מאד היה להתרכז במשחק בזמן שמכבי עשו שטויות על הפרקט (תוך שקודשא בריך-הוא עושה מאמצים נואשים להפריע לנסיונותיהם לספוג הפסד מביך) אבל למרות שזה הנסיון הראשון של וונדי ושלי בסנוקר, הפגנו מגמת-שיפור משמעותית ביותר, והבטחנו לחברינו "לקרוע להם את הצורה" בהזדמנות הבאה...
  
• יום שישי הוקדש לעבודה (מהבית) ולסעודה משפחתית אצל סבא וסבתא.
  
• את השבת העברנו בביתה של אמא של וונדי, את יום ראשון בבוקר העברנו בחיפוש דירות, ובחג השני, שאותו העברנו ברחובות, העברנו בשינה, בעיקר...
  
• מה שכן, נראה לי שהחלק הכי קשה בכל השבוע הזה, היה לחזור להתאמן בחדר הכושר, לאחר שבשבועיים האחרונים יצא לי להתאמן רק פעם אחת, ביום רביעי שעבר... מאידך, החלק הכיפי באימון היה לראות שבניגוד לכל הסטטיסטיקות, במהלך "חג הקלוריות" אני דווקא השלתי קילו וחצי ממשקלי...

ולא, ממש לא ברור לי מה הביא אותי לכתוב פוסט משמים שכזה...