טוב, גם אני מרים את כפפת המאבק בחוק ההסדרים, אחת הבדיחות היותר עצובות שיש לנו "בדמוקרטיה" הישראלית.

במשפט וחצי: חוק ההסדרים הינו חוק המאגד לתוכו עשרות, אם לא מאות, תתי-חוקים, כל אחד מהם בעל השפעה עצומה על חיינו, ואשר חברי הכנסת שלנו נאלצים לאשר אותו כגוף אחד, שאם לא כן, לא יעבור התקציב, והממשלה תיפול.

אז נכון, הייתי שמח אם הממשלה הנוכחית הייתה נופלת, אבל אני משוכנע שחברי הממשלה לא ימהרו לוותר על כסאותיהם, ויאשרו גם השנה את חוק ההסדרים, על כל עוולותיו, ובזה צריך להיאבק.

מה בעצם אנחנו מקווים להשיג? ביטול של חוק ההסדרים, ודיון מסודר על כל סעיפיו, ואישורם או ביטולם - כל חוק לגופו - תוך שבירת האיום המתמיד על החכי"ם שאם לא יאשרו את החוק ככתבו ולשונו - תיפול הממשלה, ושוב נלך לבחירות.

אם אתם רוצים פרטים נוספים שיעזרו לכם להבין על מה מדובר, קפצו לבקר אצל אסי סיקורל.

בינתיים שלחתי את המכתב דלקמן לכל אחד מחכ"י האיחוד הלאומי-מפד"ל (לפי הא"ב): זבולון אורלב, אפי איתם, אריה אלדד, בני אלון, אורי אריאל, אליהו גבאי, צבי הנדל, יצחק לוי, ניסן סלומינסקי, כשהפעם החלטתי הפעם להפנות את המכתב לכל אחד מהם בנפרד ובאופן אישי, במקום לכתב רשימה ארוכה, בתקווה שזה יניב תוצאות (או תגובות) משמעותיות יותר...