אלמוניני תהה, ובצדק, איך זה שאני עובר בשתיקה על הכוונה להעלות את המס המוטל על רכב-צמוד, ולכן:

לכבוד שר האוצר ח"כ אברהם הירשזון,

בימים אלו הולך וקורם גידים המהלך להעלאת המס על רכב צמוד, והדבר – כמה לא מפתיע – מקומם ביותר.

ברשותי רכב אותו קיבלתי מהמעסיק שלי – אמדוקס.

על השימוש ברכב זה אני משלם מדי חודש כ-3000 ₪, וזה עוד לפני שהחשבנו את המס על שווי השימוש הנוכחי, העומד על כ-1300 ₪.

אם תלך ותעלה את שווי השימוש, יצא שאני וכל חברי לעבודה נשלם 6230 ₪ מדי חודש, על שימוש ברכב, המשמש - אותי לפחות - כמעט באופן מוחלט לצורכי עבודה.

אודה על האמת? הייתי שמח לוותר על הרכב הצמוד, לוותר על שעות העמידה בפקקים, ולהשתמש בתחבורה ציבורית, אך מה אעשה והזנחה פושעת של הממשלות לדורותיהם – ובהן הממשלה הנוכחית אשר הולכת שוב לקצץ בתקציב הרכבת – מונעות ממני הגעה בזמן סביר ממקום מגורי למקום עבודתי? מה אעשה ועל מנת להגיע באוטובוס או ברכבת יהיה עלי להעביר שעתיים של נסיעה, תוך החלפת לפחות שני אוטובוסים ושתי רכבות? האם במצב כזה, בו אין תחבורה ציבורית הולמת, הגיוני לפגוע באנשים שנאלצים לנסוע מדי יום לעבודה, ושאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש רכב משל עצמם? האם הגיוני להשית תשלום נוסף על אנשים אשר גם ככה משלמים עבור השימוש ברכב בו הם נוסעים?

וגם אם נעזוב לרגע את "השיקולים הצרים והאגואיסטיים שלי": האם באמת הובאו בחשבון כל השיקולים? האם נלקח בחשבון הנזק הכלכלי שייגרם למדינה מהקיצוץ במסים שיינבע מכך שאנשים ייקנו מכוניות משומשות במקום להחזיק רכב צמוד? האם נלקח בחשבון הנזק למסים שיינבע מירידה מסיבית ביבוא הרכבים? האם נלקח הנזק לסביבה שיינבע מפליטת העשן המוגברת של רכבים ישנים? והסיכון בתאונות דרכים במכוניות מיושנות ולא בטיחותיות?

ואולי פשוט המהלך כולו מתנהל – כמו דברים רבים בממשלתנו – מתוך קוצר ראיה, שיקולים רגעיים, ונסיון לקנות את דעת הקהל ע"י "אקט רובין-הודי" של פגיעה בחזקים-לכאורה?

אנא, גלה אחריות!

עופר "עופרניקוס" לנדא