במסגרת הכתבה התורנית על המצוקה הכלכלית השוררת בארץ, יצא לי לצפות לפני מספר ימים בראיון עם אדם, מובטל, אשר לדבריו נסמך על אבטחת הכנסה ואינו "גומר את החודש".
במהלך הראיון הקצר, הספיק אותו אדם לסיים שתי סיגריות.
עם כל סיגריה שהוא הצית, הרגשתי כיצד הוא מושיט את ידו, שולף שטר מארנקי, ומצית אותו לנגד עיניי.
תקראו לי קמצן, תאמרו שעיני צרה בחלשים, אבל אם האדם הזה חי בין השאר על חשבון המסים שאני משלם, קשה לי לראות אותו מבזבז את כספי על סיגריות.
שמאלן מזדעק לראות את כספו מושקע בהתנחלויות? אני מזדעק לראות את כספי מתנדף באש, פיח ותימרות עשן. אם תשאלו אותי, אני מעדיף שכספי יועבר למחקר וגילוי תרופה לסרטן. או לחינוך.
בזמן שכתבתי את הקטע הזה, עברו לי בראש הסיפורים על התקופה שלאחר קום המדינה, כאשר האזרחים קיבלו תלושים איתם הם יכלו לקבל מנות קצובות של מזון וחומרים לבית.
אולי הפתרון לבעיה שהעליתי פה היא החזרה לתלושים.
הנזקקים לא יקבלו קיצבה כספית, אלא תלושים איתם הם יוכלו לקבל ברשתות המזון "סל מוצרים" שייקבע בשיתוף הממשלה וארגוני הסעד...
נראה לי שווה מחשבה...