ומאידך אתה כותב: "נכון לעכשיו, מוקדם לדעת מה יהיו מסקנות "צוות בכר" ומתי יוגשו, אולם יש שלשה תסריטים אפשריים להמשך. אפשרות ראשונה היא ששר האוצר יחליט שלא להחליט, ומה שהיה הוא שיהיה: היקף צי הרכב הצמוד ימשיך לגדול, הנסועה תמשיך לעלות, הכבישים יוסיפו להיסתם ורמת זיהום האוויר תגדל". (ושוב ההדגשה שלי)

נמשיך.

אתה טוען שסך מסירת המכוניות החדשות בחמש השנים האחרונות אינו שונה מזה שבתחילת שנות ה-90. על סמך הנתונים שאתה עצמך מביא בכתבה, בארבע השנים הראשונות של העשור - אלו שמוזכרות בכתבה (2000, 2003, 2004, 2005) ממוצע המסירה עמד על 4.4% בעוד שבתקופה המקבילה בשנים הראשונות של שנות ה-90 (1992, 1993, 1994), אליהן התייחסת, הממוצע עמד על 5.475%, כלומר עליה של למעלה מאחוז. נכון, זה סותר את טענת חברות הליסינג על כך שהליסינג מביא לארץ מכוניות חדשות, אבל מאידך, זה סותר בצורה נחרצת את טענתך לגבי זה שהליסינג "סותם את הכבישים".

וגם אם נרד לרגע מהסתירות המובנות בטיעונים שלך, קשה להתעלם מהחד צדדיות שלהן.

אתה טוען שהליסינג אחראי לגיל הממוצע של המכוניות בישראל: האם ניתן להתעלם מהשחיקה המתמדת במצבו הכלכלי של "מעמד הביניים" והגידול "במעמד הנמוך" ובעוני, התדרדרות שגם עיוור לא יוכל להתעלם מן הקשר שלה לפגיעה ביכולת לרכוש רכבים חדשים?

אתה טוען שהליסינג אחראי לנסועה בכבישי ארצנו. האם לא היה ראוי להביא נתונים לגבי המתרחש ברחבי העולם? האם לא היה ראוי להדגיש שפיתוח מערכת רכבות יעילה הוא הפיתרון לעליה בקילומטרים ובפקקים, ושלבעיה זו אין קשר "לתופעת הליסינג" אלא לרשלנות הממשלתית?

ונמשיך לטענה מקוממת אחרונה: הטענה של חברות הליסינג בדבר הירידה מהארץ, טענה "שנופנפה" על ידך במסקנה תמוהה על כך שאיכות הרכבים היא שמחזיקה את העובדים בארץ. אז למקרה שהצלחת לאטום עצמך מלהבין, נסביר שוב: העובדים לא עוזבים או לא עוזבים בגלל איכות הרכבים. העובדים עוזבים את הארץ בגלל הפגיעה המתמדת והשוחקת במעמדם, בשכרם, ובכבודם.

במדינה שבה השכר הממוצע נשאר די קבוע כבר שנים, והאינפלציה אפסית, אך הדבר אינו מונע מהממשלה להודיע (עפ"י נתונים שפורסמו השבת במעריב) על העלאה של 10% בתעריפי החשמל, העלאה של 2.73% בארנונה, 40-50% בעלויות המים, ועוד הורדה של 900 ש"ח מהנטו על רכב צמוד המשמש לעבודה - אין לאנשים סיבה להישאר בארץ אוכלת יושביה.

זו, מר מלמד, הסיבה שאנשים עוזבים.

זה, והעובדה שלאזרחים אחרים מנקרות העיניים, והם הופכים מעיתונאים - כלבי השמירה של הדמוקרטיה - לכלבי השמירה של הממשלה.

בברכה,

עופר לנדא