 כינוי:
בן: 47 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2003
 לזכור ולא להשכיח!
מיכל כתבה אתמול (יום ראשון) משהו על השואה, והמשהו הזה התיישב לי לי חזק-חזק בראש...
מיכל שואלת איך זה שיום הזיכרון לחללי צה"ל, ואני מוסיף את חללי כוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה, איך זה שיום הזיכרון הזה מקבל הרבה יותר תשומת לב מיום הזיכרון לשואה והגבורה...
ובאמת, עם כל הכבוד הראוי לגיבורי ישראל שחירפו נפשם על הגנת העם והארץ, קצת פרופורציות! מאז קום המדינה נהרגו בארץ עשרות אלפי חיילים ואזרחים. זה המון, נכון, אבל בשואה... בשואה נהרגו ששה מליון יהודים!
אז איך זה שביום הזיכרון כל תחנות הרדיו עוברות אוטומטית "לנוהל בעסה" ולשידור שירים נוגים ושקטים, אבל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, הכי הרבה שתזכה מתחנת רדיו (נפלתי על 102FM, וברחתי מהר לגל"צ!) זה שירי פופ "סולידיים"?
בגל"צ, לשם ברחתי מהשממה הריגשית של 102FM, שידרו תוכנית מיוחדת על משפט אייכמן, ובתוכנית חזרו שוב ושוב על כך שהיה קשה למצוא אנשים שיסכימו להעיד במשפט, משום שהציבור בארץ ניסה להשכיח את קיומה של השואה... אנו, העם היהודי, נאבקים נגד מכחישי שואה עד היום, אבל בארץ של קום המדינה ועשרות שנים לאחר מכן - הישראלים עצמם היו משתיקי שואה... הציוני הגאה לא רצה לדעת על השואה... לא רצה להבין איך יהודים הובלו כצאן לטבח... הציוני הגאה, שכל כך נאבק על זכותו להתקיים בארץ, להילחם עליה, להילחם על חייו, לא הבין ולא רצה להבין, ולא רצה לשמוע על אחיו "החלשים והנרפים" שלא עמדו על נפשם...
אז נכון, מאז משפט אייכמן הגישה השתנתה והרבה יותר לומדים את השואה... אבל כנראה שעובדה בסיסית אחת לא השתנתה:
הרבה יותר "נוח" לנו עם יהודי גאה ומאשר יהודי מוכה, ולא משנה אם שניהם מתים...
ובכל זאת, אני חייב להוסיף:
בשואה נהרגו ששה מליון יהודים. נכון.
בעולם מסתובבים עוד אחרוני ניצולי השואה שעודם בחיים.
כל אחד והזכרונות שלו, הסיוטים שלו, הכאבים והגעגועים שלו.
אבל השואה נגמרה. שואת הקולקטיב, לפחות, הסתיימה.
יהודים כבר אינם מתים בשואה.
השואה מסמלת את העבר.
יום הזכרון לחללי צה"ל, כוחות הביטחון, ונפגעי פעולות האיבה,
זה כאן. זה עכשיו. זה היה, אבל זה גם הווה...
ויסלחו לי כולם - אבל זה גם יהיה...
ולכן, מתוך הידיעה הזו. מתוך התחושה הזו, מתוך הכאב הזה,
יום הזיכרון תופס אותנו הרבה יותר חזק...
הוא לא תופס אותנו בידיעה שפעם יהודים נרצחו.
הוא תופס אותנו בידיעה שעכשיו אנחנו נלחמים על חיינו.
השאלה הפתוחה היא האם יום אחד גם עלינו יסתכלו הישראלים של העתיד וישאלו את עצמם איך הלכנו כצאן לטבח, איך נתנו שבמשך 55 שנה יהרגו עשרות אלפים מאיתנו, ובתחושת הדחקה ומיאוס, יגבירו את עצמת המוזיקה ברדיו, שכבר מזמן לא ישדר שירים נוגים, שירים מרגשים...
ולטובת פמה אני אוסיף שאני לא חושב שכיום אנו הולכים כצאן לטבח, אבל דברים שרואים מכאן לא רואים משם... ודברים שרואים משם לא רואים מכאן...כמו שדור התקומה לא הבין את דור השואה, העם דור העתיד ידע להבין אותנו? 
לנינה יש תשובה אחרת ומעניינת...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
