לפני יום או יומיים הופיעה באחד מאתרי החדשות כותרת המצטטת את שר האוצר הירשזון כאומר שאין טעם לפתוח בשביתה כעת, כשכל כך קרובים לפתרון הבעיה.

הירשזון צודק. כשקרובים לפתרון הבעיה אין סיבה לשבור את הכלים ולשבות.

כשאתה רץ ריצה של מאה קילומטר, לא הגיוני להישבר דווקא בקילומטר האחרון.

הבעיה היא, שקצת קשה לשכנע מישהו לא להישבר, כאשר הוא אינו רואה שום התקדמות, ובעצם הוא פשוט יושב בשמש הקופחת, ומתייבש למוות.

קשה עוד יותר לשכנע מישהו שקו הסיום מתקרב והולך כאשר אתה מוכר לו סיפורים על מי שאשם במקום לטפל באשמים או באשמתם, וקשה עוד יותר לשכנע מישהו שקו הסיום מתקרב, כאשר מי שהכתרת "כאשמים" ממשיכים לשבת במרומי כסאם המרומם, והעובדים והחלשים נשארים מוכים, מדוכאים, ומרומים.

כשניסיתי למצוא באמצעות החבר הטלפוני Google את הכתבה הנ"ל הקלדתי את הצירוף עייני שביתה הירשזון.

הגיעו הרבה תוצאות.

מהשביתה הנוכחית, והקודמת, וזו שקדמה גם לה.

מפתיע שגוגל לא מסוגל למצוא גם כתבות מהשביתה הבאה.

והבדיחה העצובה מכל?

אולמרט הבטיח להיכנס בעובי הקורה.

מוטב יעשה אולמרט אם ייכנס לחדר קטן, ינעל אחריו את הדלת, ואת המפתח יבלע כך שלא יוכל להיפלט לעולם.

המפתח. וגם אולמרט.