היה זה המשורר היהודי-רוסי יהודה לייב גורדון (1830-1892) שהנחיל לעולם את המשפט "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך", משפט שהפך לאחד מיסודות ה"אני מאמין" של תנועת ההשכלה.

משפט זה בעצם אומר שיהודי (ועד תקופת ההשכלה לא היה "יהודי דתי" או "יהודי חילוני", אלא פשוט יהודי) יכול להרשות לעצמו ככל שירצה להיות פרימיטיבי (AKA יהודי) בביתו, ובלבד "בחוץ" - מחוץ לכותלי ד' אמותיו - יהיה מודרני, AKA ינהג כגוי לכל דבר.

כיום חוזר משפט זה בוריאציה שונה, אך מעצבנת לא פחות:

'בארץ? בארץ אני בהמה מופרעת ונוהג כמו מטורף, ואני נדחף בתור לפני כולם רק כדי לשאול שאלה שלוקחת חצי שעה, אבל בחו"ל? בחו"ל אני מלאך! נוהג כמו ילד טוב, ואף פעם לא נדחף בתור, כי בחו"ל אני שגריר של רצון טוב, שגריר של הארץ!'.

נבלות.

אם בחו"ל אתם יכולים להתנהג יפה כדי שניראה טוב, מה דעתכם להתנהג יפה בארץ כדי שנוכל לחיות טוב?