חקיקה, לטעמי, אמורה להחליף את מקום ההיגיון של האדם הפרטי, כאשר היא באה להגן על המדינה ואזרחיה.

היא נועדה להבטיח שגם אם האדם הפרטי אינו מפעיל שיקול דעת, הוא יהיה מחוייב לנורמות מסויימות.

היא נועדה, בעצם נועדה להגן על כולנו מפני כולנו, ולכן אם יש משהו שמדהים אותי בכל פעם מחדש, זה הקלילות שבה "נציגינו" מפעילים את סמכותם כדי להצר את צעדינו.

כן, אני נגד קיום מצעד הגאווה, וכן, זה לא משנה אם זה בתל אביב או בירושלים - אני מתנגד.

כן, אני חושב שאתרים פורנוגרפיים זה רע. לא מסיבות דתיות, אלא מסיבות חברתיות וחינוכיות.

כן, אני חושב שהיה מאד נחמד אם הרבה תופעות, שאני רואה כשליליות, היו נעלמות מן העולם.

אבל לא, אני לא מוכן לקבל את זה שמשרד התקשורת מתכוון לחייב את חברות האינטרנט להפעיל צנזורה.

לא, אני לא מוכן לקבל את זה שבכנסת מקדמים חקיקה שתמנע את מצעד הגאווה.

אלוקים נתן לנו עפעפיים כדי שנוכל לעצום עיניים, כדי שנוכל לבחור שלא לראות מה שאיננו חפצים לראות.

הוא נתן לנו עפעפיים ורגליים, כדי שנוכל לעצום עיניים בפני תועבה, וכדי שנוכל לקום וללכת כשהאנשים סביבנו אינם מתאימים לנו. הוא לא נתן לנו עפעפיים כדי שנוכל לעצום עיניים בפני עוולות.

כשעשרות או מאות חרדים מנסים למנוע את קיום מצעד הגאווה, אפשר לפטור זאת כ"קומץ קיצונים", אבל איך עלינו להתייחס לזה שעשרות חברי כנסת מקדמים חקיקה כדי למנוע את קיום המצעד? האם גם אז נסכים להתייחס אליהם כ"קומץ קיצוניים"? האם אנו מוכנים לקבל את זה שהחוק אוסר על קבוצה מסויימת לקיים מצעד רק משום שמדובר באותה קבוצה? האם התומכים בחוק מוכנים לקבל את המשמעות הפשוטה של זה שהחוק מספיק רחב בשביל לאסור גם עליהם לקיים מצעדים, ללא שום הצדקה או צידוק?

ובפוליטיקה המסריחה שלנו, האם זה מופרך לשער שחברי הכנסת של קדימה מצביעים בעד החקיקה המעוותת הזו כדי שחברי הכנסת של ש"ס יתמכו במועמדותו המעוותת של שמעון פרס?

ומלה אחרונה לחכי"ם התומכים בחקיקה הנ"ל: אם תכפו על האנשים כשהם בחוץ, ותכפו על האנשים כשהם בבית, כל שתקבלו יהיה אנשים שלא שמים עליכם לא כשהם בחוץ ולא כשהם בבית, ואז אתם תהיו אלו שנאלצים לשבת בבית, או עדיף - "תצאו בחוץ".