| |
הימים חולפים - שנה עוברת,
אבל המציאות, אוי המציאות, היא תמיד עכורה נשארת. |
 כינוי:
בן: 47 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2003
 הביזיון מן השטן...
לא היו ימים טובים לשמאל הישראלי כיום 25 במאי, שבו הסתיימה נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בבושת פנים ובהפקרה מזעזעת של אנשי צד"ל, ובו קיבלה ישראל את מפת הדרכים...
ולמרות שנראה לי שפמה מאד הייתה רוצה שאני אביע את דעתי על מפת הדרכים, לא זו הנקודה שלי. לא כרגע לפחות.
הייתי שם, בנסיגה מלבנון. חתמתי קבע כדי להיות שם.
הייתי חובש בעוצבת חירם, החטיבה המרחבית ששלטה על גזרה נרחבת בדרום לבנון, ועל אצבע הגליל והר דוב. הייתי אמור להשתחרר בפברואר 2000. ואז בא אהוד ברק והודיע שתוך שנה יוצאים מלבנון. צה"ל קיבל הנחיות מפורשות להיערך לכך, ושלא יספרו לכם משהו אחר. אני, כחולה נפש מוצהר וכמי שאוהב להיות במרכז הבלאגן, החלטתי "שאת הנסיגה אני לא מפספס"... שנתיים וחצי הייתי בלבנון, ובאירוע כה מרכזי לא אהיה? אז בפעם הראשונה והאחרונה בקריירה הצבאית שלי ובכלל - הקצינים שלי ואני הפעלנו קשרים - והחתימו אותי לקבע לזמן לא מוגדר, כאשר הסיכום הוא "שחודש אחרי הנסיגה - אני הולך הביתה". ואכן - חודש אחרי הנסיגה, ב-30 ליוני, הלכתי הביתה 
אבל לא באתי לדבר עלי (לשם שינוי )
באתי לדבר על הנסיגה. על הנסיגה ועל האחראים לה.
רצועת הביטחון היתה מחולקת לשתי אוגדות - עוצבת הגליל ועוצבת יק"ל (יחידת קישור לבנון). כאשר ניתנה ההנחיה להתחיל להיערך לנסיגה עמד בראש עוצבת הגליל תא"ל אפי איתם, הידוע כיום בכינויו ח"כ איתם. בהמשך הוא קודם ובמקומו נכנס לתפקיד תא"ל משה קפלינסקי (קפלן). בראש עוצבת היק"ל עמד תא"ל בני גנץ.
בעוצבת הגליל החלו מיידית בהיערכות. בחשאיות רבה - תוך הסתרת העבודות גם מאנשי צד"ל - התחילו לפנות ציוד מהמוצבים. חיילים לא הורשו להביא ציוד כמו ארוניות, ובמשך חודשים "חיו על התיקים", מתוך מוכנות לנסיגה מיידית. במוצבים דלעת ובופור נתן מפקד הגזרה הנחיה למחוק אפילו כתובות וסמלי יחידות שהיו מצויירים על הקירות, מתוך תפיסה שכאשר ניסוג - לא נשאיר אחרינו עקבות. כאשר הנסיגה התקרבה - הוכנו מצבורי חומר נפץ על מנת לפוצץ את המוצבים ולא להותירם לחיזבאללה. (ואגב, למי שעדיין לא הבין - שם צמחה ההערכה הגדולה שלי לאפי איתם כביצועיסט).
ובאותו הזמן בעוצבת יק"ל? קדחת מערות מצויה.
שום היערכות ושום תוכניות ושום פעילות מקדימה.
ואיך נראתה הנסיגה?
בעוצבת הגליל המוצבים פונו בצורה חלקה ומקצועית. או כמו שאמרו אצלנו - אפילו החשמונאים לא היו מוצאים שם פך שמן קטן אחד שכתוב עליו "צ.ה.ל".
ובעוצבת יק"ל? בלאגן.
שם השאירו ללבנונים מחשבים עם חומר סודי, מפות, תחמושת, רשימות של משת"פים לבנוניים, כלי רכב... ועם אותן רשימות של משת"פים הלכו אחרי זה אנשי החיזבאללה מבית לבית וחיסלו את אלו ששיתפו פעולה עם ישראל... אנשי צד"ל איבדו את כל רכושם, ורבים נלכדו על ידי החיזבאללה, משום שבישראל לא נערכו מראש לספק להם הגנה ומקום לעבור אליו...
כוחות צד"ל התמוטטו לקראת הנסיגה משום שמדינת ישראל לא נערכה מראש לפנות את משפחות לוחמי צד"ל, ואותם לוחמים עזבו את עמדותיהם על מנת להגן על משפחותיהם... ומישהו מאיתנו יכול להאשים אותם?! 
אז מה השורה התחתונה, אתם שואלים? מה קישקשתי לכם בשכל כל כך הרבה?
השורה התחתונה היא, לדעתי, שהגיע הזמן שבמדינת ישראל ילמדו לעבוד בצורה מסודרת ותכליתית. החלטתם להישאר בלבנון? תיערכו לכך. החלטתם לסגת? תיערכו לכך. החלטתם להקים גדר הפרדה? תבצעו את זה. החלטתם ללכת על נסיגה מלאה? תבצעו את זה.
עם ישיבות הכנה מסודרות - בלי דיבורים מיותרים ובלי פרסומים מתוקשרים. עם הכנת תשתיות לטווח הרחוק, ובלי בניה לצורך הריסה והריסה לצורך בניה, עם הכנות והיערכות לעבודה, ובלי הכנת תירוצים והיערכות לכישלון.
כי ככה לא בונים מדינה.
ופמה, כדי שלא תרגישי בלתי מסופקת - אני חושב שמפת הדרכים היא אסון, אבל אם קיבלו אותה - שיבצעו אותה.
(והערה מרירה אחת קטנה: בני גנץ הוא היום אלוף פיקוד צפון. את מחיר הזלזול שלו שילמו אנשי צד"ל, הסודות הצבאיים ואלמנט ההרתעה הישראלי. הוא יצא מזה נקי. ורק לי זה נראה לא הגיוני בעליל?  )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
