אין לי מושג למה חיכיתי עם הפוסט הזה כל השבוע, כשאת הדברים האלה רציתי לכתוב כבר במוצאי השבת האחרונה, ובכל מקרה: ליד היישוב בית-אל אשר בשומרון שכן בעבר בסיס טירונים, ובו התקיימה טירונות כלל צה"לית, מה שנקרא בעברית צחה: טירונות ג'ובניקית.

במשך השנים, ובעיקר על רקע האינטיפאדה הראשונה, קמה זעקה אשר קראה לפנות את הבסיס, בטענה שאין שום היגיון לשלוח למקום מסוכן שכזה חיילים אשר הן משום הכשרתם והן משום מצבם הבריאותי אינם יכולים להגן על עצמם.

אנחנו הישראלים, כידוע, אוהבים לעשות רעש, אבל שונאים שעושים לנו כאב ראש, ולכן כאשר היללה התגברה, החליטה המדינה - לפני כתריסר שנים - להעביר את הבסיס המסוכן לחלקת אלוקים שקטה ובטוחה על חוף הים, שם לא יסבלו החיילים מנסיעה ברכב ממוגן, ההורים לא יסבלו משינה טרופה, וכל שיפריע את מנוחתם של החיילים יהיה צעקות הרס"ר, רעש המטווחים, והמיית הים.

השנים חלפו, החיילים בגרו, השתחררו ושכחו איך נראה הצבא (כי מי עושה מילואים בימינו) ומחליפיהם - אלו שתפסו את מקומם בבסיס הטירונים הנ"ל מצאו את עצמם חוטפים קסאם באמצע האוהל, וראו איזה פלא - שוב קמה הזעקה לפנות את החיילים חסרי האונים, שהרי אין היגיון לשלוח למקום מסוכן שכזה חיילים אשר הן משום הכשרתם והן משום מצבם הבריאותי אינם יכולים להגן על עצמם.

אז עכשיו אולי יפנו את הבסיס הזה - אולי אפילו לעיר הבה"דים אשר מוקמת בשמורת הטבע רמת חובב - ואני תוהה האם לא עדיף, עם כל הניידות שבאוהלים, להעביר את החיילים למגורים בתוך קרוואנים, כך שבכל פעם שהבסיס יהפוך שוב למסוכן (כי בינינו - כמה זמן ייקח עד שהקסאמים יגיעו גם לשם?) - יוכל כל הבסיס להתגלגל למשכנו החדש.

ואתם יודעים מה? אולי כדאי לבדוק אם אפשר כבר עכשיו לצייד את הקרוואנים בציוד צלילה כך שהחיילים יוכלו להתנייד בחופשיות גם לקרקעית הים, שם נמצא את עצמנו כולנו אם לא תיפסק הבריחה...