בוואלה שואלים האם הקריירה הפוליטית של ארקדי גאידמק הסתיימה (עוד בטרם החלה) לאחר שסירב לגנות את אוהדי בית"ר בעקבות התקרית במשחק מול מכבי חיפה, כאשר האוהדים עשו רעש במהלך דקת הדומיה לזכר יצחק רבין.

ואני שואל: האם באמת טעה גאידמק?

טענתו של גאידמק היא שהאוהדים באו למשחק כדורגל ולא לעצרת זיכרון או הזדהות, ולכן לא נכון היה לכפות עליהם את דקת הדומיה.

וגאידמק צודק.

נכון שכאשר מכריזים על דקת דומיה, ואתה יודע שיש אנשים בקהל שהדבר כן חשוב להם, רק הולם ומתורבת יהיה לשמור על שתיקה, גם אם אתה מתעב את האדם, מתעב את זכרו, ומתעצבן מזה שמזכירים לך אותו. בן תרבות יודע את זה, אבל במגרש הכדורגל, שבו גם ככה אנשים מתנהגים לפעמים כמו בהמות - מי בדיוק יכול לבוא בטענות על התנהגות "שאינה הולמת בן תרבות"?

וגאידמק צודק, כי האוהדים באמת לא באו לעצרת זיכרון, והגיע הזמן שאנשים בארץ הזו יבינו: העובדה שאני, או כל אדם אחר,מתנגדים לרצח אינה אומרת שלשניה אחת קטנה אנחנו מעוניינים לזכור את רבין "ופועלו". לא מתאים לי ולא נוח לי לזכור את הבנאדם שהביא לארץ על כנפי נשרים את רב המרצחים ערפאת ימ"ש, נתן לו אדמה ורובים ואמר לו: קדימה, הרוג ככל יכולתך". עם כל עברו המפואר של רבין כגיבור ישראל, מדובר במקרה קלאסי של אדם שזקנתו מביישת את בחרותו.

ועוד משהו: אם מישהו חשב שלא ראוי לקיים משחק כדורגל ביום הזיכרון של רבין, הוא היה צריך לא לקיים את המשחק, ולא לנסות לקיים איזו דקת דומיה כמעין "עלה תאנה" לכיסוי תחת מוסרי. מרגע שהם החליטו לחפות על מצפונם בכפיית דקת הדומייה, עליהם לזכור שבדיוק כמו שאוהבים להזכיר לנו - זו מדינה דמוקרטית, ואנשים עושים מה שבראש שלהם, וכל זמן שזה במסגרת החוק - גם קשה לבוא אליהם בטענות.

ובקיצור: דקת דומיה זה רעיון נחמד, אבל את חופש הדיבור אף אחד לא יכול לבטל ולכן גאידמק לא טעה - הוא פשוט ביטא את רגשותיהם של מיליונים במדינה הזו, שנמאס להם להסתיר את זה שרבין ממש "לא עושה להם את זה".