האמת היא שהפעם העיכוב הוא בעיקר באשמתי, אבל בנוהל מוכר-למדי ומוכר-יותר-מדי, אני יושב כרגע במשרד ומחכה לעדכונים מהנציגוּת-הפרוייקטית שלנו באטלנטה, אז...

ביום שישי האחרון, לאחר שנים בהם לא ביקרתי במקום, ולאחר שהתגברתי על התיעוב הרב שאני חש כלפי תל-אביב ופקקיה, נסענו וונדי ואני לנחלת בנימין.

מרחובות לתל-אביב הנסיעה ארכה חצי שעה.

כדי להגיע ממחלף השלום ועד אזור אלנבי נזקקנו לעשר דקות נוספות.

באזור המדובר, כדי למצוא מקום חניה מאולתר, בחניון, או אפילו על עץ מזדמן - הסתובבנו עוד שלשת רבעי השעה...

[זה שאני מתעב את תל-אביב כבר אמרתי?]

חניה, אגב, מצאנו בסופו של דבר בחניון ריק-כמעט-לגמרי ברחוב בלפור, מתחת לבניין חדש ויפה...

בנחלת בנימין... הסתובבנו כשעה וחצי, תוך שאנחנו עוברים מדוכן לדוכן, עושים פרצופים אחד לשני, תוך שהאחד מתלהב ממשהו והשני מתלהב-קצת-פחות, ותוך שאנחנו מפזרים הצהרות לחצי מהמוכרים "שאנחנו עוד נחזור"

מה לעשות, הבית שלנו גדול ויפה, אבל הבית שלנו גם גדול וריק, ואנחנו במצוד נרחב אחר קישוטים-קישקושים למיניהם

בסופו של דבר, יצאנו את המדרחוב כשבידינו:

• 1 שלט כחול לכניסה לבית, עליו מצויירים צמד חייזרים היושבים על כדור הארץ, ולידם בצהוב זוהר כתוב "וונדי ועופר לנדֹא".
  
• 1 שלט קטן וחמוד לדלת השירותים.
  
• 1 שלט קטן וחמוד לדלת חדר האמבטיה [תואם לזה של השירותים].
  
• 1 מתקן לנייר טואלט עליו ציורי צפרדעים.
  
• 1 מתקן לנייר טואלט עליו ציורי דגים. [לחדר השירותים השני].
  
• 1 שעון חמוד עם ציור של תרנגולת [למטבח].

המוכרת החביבה שמכרה לנו את השלט לדלת הזהירה אותנו שלא ניגע בכתב על השלט במשך 10 דקות, אבל איכשהו, כנראה תוך כדי הכניסה לרכב, הצלחנו למעוך קלות את אחת האותיות, אז וונדי חזרה אל המוכרת, בזמן שאני מקיף את האזור שבע פעמים בתקווה להפילו

בשבת...  ציינו לעצמנו את השבת הראשונה שלנו עם עצמנו בביתנו שלנו, כי אמנם נכנסנו לדירה כבר לפני שבועיים, אבל בשבתותיים שחלפו מאז המשכנו לסעוד על שולחן הוריי.

השבת הייתה נחמדה, וכיפית, וכל מלה חיובית שתוכלו למצוא [ושתהיה קשורה לנושא ] ורק לדבר אחד אני לא בטוח שהצלחתי להתרגל... לזה שבברכת המזון, בקטע האומר "הרחמן הוא יברך את אבי מורי" אני כבר לא אמור לומר "בעל הבית הזה", ואמנם אני באמת מקווה ש"הרחמן הוא יברך את אמי מורתי", אבל בעלת הבית הזה... היא אשתי!

לסיכום: בזק יימח שמם ותקשורתם עדיין לא חיברו לי את ה-ADSL בבית, אבל חוץ מזה - החיים ממשיכים להיות יפים!

[ובשאיפה - עוד כמה דקות אני הולך הביתה! ]