אולמרט מתגעגע לאריאל שרון זעקה הכותרת הראשית של מעריב בסוף השבוע האחרון, ומתחת לכותרת זו - אולי בהשוואה אירונית משהו - הכותרת דיווחה על כך שמכבי תל אביב "קמה לתחייה" וניצחה את אפס פילזן. דפדוף זריז הביא את הקוראים לעמוד 2, שם הם גילו שעכשיו גם כל אשקלון בטווח הרקטות הפלסטיניות, ושאולי אולמרט מתגעגע לשרון, אבל עכשיו תושבי אשקלון מצטרפים לתשובי גוש קטיף, לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה, ולעוד הרבה מאד ישראלים שממש לא מתגעגעים לשרון.

למעשה, הרבה מאד אנשים שמחים שהוא כבר לא פה, ומצטערים רק שהוא לא רואה את תוצאות הנזק של המהלך שאני יכול להתחיל ולתאר אותו כהרסני, מטופש, חסר תועלת ופזיז, אבל זה לא יתחיל אפילו להבהיר את דעתי בנושא, במיוחד אם נזכור שאת גירוש היהודים מרצועת עזה ובדיעבד מתן הרצועה לחמאס - עשה שרון רק כדי להגן על ישבנו הפוליטי מפני בית המשפט והתקשורת.

אז הנה - אולמרט מתגעגע לשרון. הלוואי שאולמרט היה עוזב אותנו לנפשנו כדי שגם אנחנו נוכל לשקול האם אנו מתגעגעים אליו, אבל בינתיים, כשרואים איזה נזק עצום גרם מישהו, האם באמת יש מקום להעביר את קורבנותיו לעמוד השני, רק כדי להקדיש את העמוד הראשון לגעגועים... ולמכבי תל אביב?