בר-און: "אהוד אולמרט הוא הכי חכם, הכי מוכשר, הכי אמיץ והכי ראוי לאמון של כל אחד ואחת מכם".

עופרניקוס: "בר-און הוא הכי לקקן, הכי עלוב, והכי לא ראוי לאמון שלכם, ובטח לא למקום בכנסת או בממשלה".

צודק בר-און כשהוא אומר שכשפרצה המלחמה הם היו בשלטון רק כמה חודשים, ולכן אין להפיל עליהם את כל האחריות, והוא צודק גם כשהוא קובע שתפקידה של מנהיגות (בין השאר) הוא לקחת אחריות, אבל טועה בר-און כאשר הוא חושב שאנחנו מתייחסים אליו ברצינות כאשר הוא אומר "אני אומר באחריות, אני מכיר את המערכת: אולמרט מתקן מתקן מתקן".

מאד יכול להיות שאולמרט מתקן. באמת, האפשרות הזו קיימת.

אבל כאשר ראש ממשלה יוצא למלחמה בצורה רשלנית, מקבל במהלכה החלטות שנויות ביותר במחלוקת, מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית ומקים ועדה "מטעמו" במקום זאת, ואז מודיע שלא משנה מה תהיינה החלטות הועדה - הוא לא ייתפטר? בשלב הזה כבר לא באמת אכפת לנו האם אולמרט מתקן משהו או לא, כי הקלקול העיקרי הוא בעצם המשך כהונתו.

אם אולמרט רוצה להמשיך ולתקן, שיישב בשקט - או לפחות לא יצא בהצהרות - עד פרסום הדו"ח הסופי, ואם תקבע הוועדה שהוא כשל בצורה משמעותית - שילך הביתה, או לפחות שילך לקלפי וייתן לציבור את ההזדמנות להביע את דעתו על סמך מסקנות הועדה.

ושיהיה ברור וכתוב שחור על גבי מסך: אין לי שום הסתייגות מההחלטה לצאת למלחמה. ההחלטה לצאת למלחמה הייתה, ככל הנראה, אחת ההחלטות הטובות שלטעמי אולמרט עשה אי פעם. הבעיה אינה בהחלטה לצאת למלחמה, אלא באופן שהדברים התנהלו, בדחיית החלטות כגון גיוס מלא (במקום הזירזוף המגוחך שנתן לחיזבאללה את כל הזמן שבעולם להיערך) והחלטות על מבצעים מיותרים של הרגע האחרון.

אולמרט כשל, ולכן עליו לשאת בתוצאות, כי בר-און צודק: תפקידה של מנהיגות לקחת אחריות, ומי שאינו מסוגל לקחת אחריות, אינו מסוגל לקבל את גלימת ההנהגה.

בר-און מתעקש להלל ולהדר את ראש הממשלה?

נו, סביר להניח שלא לחינם ילקק הזרזיר אצל העורב.