ושוב אני מעביר ימים ושבועות בלי לכתוב ואני חושב על זה שרציתי לכתוב על כך שרק בישראל ראש ממשלה (והתקשורת) יכולים לקרוא דו"ח שכולו תעודת כישלון וביזיון, ולראות בו תעודת הכשר, שרק בישראל אפשר לקבל בהבנה את זה שראש הממשלה שלח חיילים להיהרג במבצע מיותר כי הוא אידיוט ולא "מטעמים פופוליסטיים", שרק בישראל נהגים יחתכו אותך מכל הכיוונים ואז עוד יצעקו עליך שהם יתקשרו להתלונן עליך בעבודה, שרק בישראל, לפחות מאז נפילת קו מאז'ינו במלחמת העולם השניה, חושבים שזה שיש גדר בינך ובין האוייב יעזור לך במשהו כשמטרים משם הגבול בינך ובין השכן המשותף פרוץ לגמרי ובעצם לא קיים, שרק בישראל יורים כבר שנים טילים ורקטות על אזרחים והמדינה מתעקשת שמדובר בגשם....

חשבתי לכתוב עוד הרבה דברים כאלה, ואז חשבתי גם על כמה שבזמן האחרון העולם שלי הצטמצם והתכנס בתוך עצמו, והוא מתרכז כמעט לגמרי בלהיות אבא וליהנות מזה... ובינינו - איך אפשר שלא ליהנות כשיש לך בובה מלאכית שכזו?