 כינוי:
בן: 47 MSN:
ofernicusתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2003
 סיכום מילואים (זהירות, ארוך ומייגע!)
נראה לי שהעדכון על המילואים הולך להיות סיפור בהמשכים, אבל כדי לחסוך לכם את ההמתנה בין פרק לפרק, אני פשוט אשתמש באופצית השמירה כטיוטה (למנויי פרו בלבד) ואכתוב את הפוסט הזה בשלבים...
אז למי שלא יודע ולא עוקב, הייתי במילואים. למי שלא יודע, אני חובש במילואים, וככזה, כל פעם זורקים אותי ליחידה אחרת, ושכל אחד יחשוב על הדימויים הרלוונטיים בעצמו (רמז: ארבע אותיות, ומקצוע קדום).
המילואים היו אמורים להימשך 24 ימים (מ-10/6 עד 3/7). שבוע לפני תחילת המילואים התקשרה אלי קצינת הקישור והודיעה לי שתאריך הגיוס נדחה בששה ימים, כלומר ל-16/6...
בשונה ממילואים קודמים, הפעם נחסך ממני הטרטור הנוראי של הגעה לבסיס באוטובוסים, וזאת עקב העובדה שבשונה ממילואים קודמים, כעת יש לי רכב צמוד... כמה חבל שלא הייתי ממונע במילואים באוקטובר-נובמבר, כאשר זומנתי להגיע לבסיס אלייקים בצפון, ושם, רבע שעה לאחר שהגעתי עמוס תיקים (32 ימי מילואים דורשים לוגיסטיקה רבה) הודיעו לי "שלהם כבר יש מספיק חובשים, אז שאני אסע לגוש עציון"... ולמי שאינו בקיא בדרכי ישראל הנפתלות - זה אומר שיצאתי מהבית ב-06:45 והגעתי אל המנוחה והנחלה ב-16:30...
או לחליפין, המילואים אליהם זומנתי במרץ ונשלחתי בבושת פנים הביתה משום, שוב, שהיו להם כבר מספיק חובשים... (ואם יש תמיד מספיק חובשים - אז למה לקרוא לי בכלל?)
הפעם, על כל פנים, הגעתי לבא"פ (בסיס-אימונים-פיקודי) לכיש, שבאזור בית ג'וברין וחיש קל הובהר לי שהפעם אני here to stay ושהפעם אני מוצמד לגדוד שיריון...
היום הראשון (יום שני, 16/6) הוקדש לאימון חובשים, כשזה תמיד משעשע לראות מדריכים צעירים מלמדים ותיקים מהם דברים שבתאוריה הם אולי יודעים טוב יותר, אבל במעשי - "לתלמידים" יש יותר ניסיון מהם... וזה תמיד משעשע להיזכר שגם אני הייתי פעם במקומם והדרכתי מילואימניקים... 
את היום השני למילואים (יום שלישי, 17/6) העברתי יחד עם הפלוגה אליה הוצמדתי. היום הזה הוקדש לאימון קרבי יותר, שכלל בעיקר מסלולי פרט וחוליה, כלומר הסתערות בחייל בודד או כחוליה מול מטרת אוייב, ושיעורים בנושאים רלוונטיים כמו תפעול מכשירי קשר, הכרת אמצעי החבלה שבידי המחבלים, ושיעור עזרה ראשונה שהועבר על ידי החובש הפלוגתי - AKA אני... 
למחרת (יום רביעי, 18/6) עלִינו אחר כבוד לאזור התעשיה ברקן, שם - במשהו שהתיימר להיקרא "מוצב" - ישבה פלוגתנו...
מתוקף זה שהייתי החובש היחיד בפלוגה, צוותתי מיידית לחפ"ק המ"פ, מה שאומר שמהר מאד הגעתי להיכרות אישית ואינטימית עם המושב האחורי של ג'יפ "הסופה" בו בילינו שעות רבות בכל יום... דבר זה כשלעצמו כבר היווה שיפור משמעותי בהשוואה למילואים הקודמים, בהם הפלוגה אליה סופחתי "שכחה" שאני חובש והעדיפה מרבית הזמן להשתמש בי ככלבלב שמירות...
ככלל, אני מאמין שעוד תתקלו בפוסט זה בהשוואות בין המילואים הקודמים לנוכחיים, כאשר ללא ספק הפלוגה אליה סופחתי במילואים אלה ראויה להערכה רבה לאין-מונים באופן כללי, ובהשוואה לפלוגה הקודמת בפרט...
המטרה שלנו במילואים הללו הוגדרה כ"יצירת ביטחון ותחושת ביטחון לתושבי האזור" כאשר הפעילות שביצענו היתה בעיקר סיורים ברחבי הגזרה, תוך שאנו מבצעים מחסומי פתע לצורך בדיקת רכבים והולכי רגל ומרדף אחרי רכבים שניסו לעקוף מחסומים...
נושא המחסומים הוא נושא מעניין מבחינת החשיפה ואי החשיפה שלו כאחד...
מצד אחד ארגוני השמאל וכל מי שבא לטעון לסבלם של הפלסטינים, נוטה לטעון כי הפלסטינים נאלצים לחכות במשך שעות בשביל לעבור במחסומים. לפחות במחסומים בהם אני הייתי - תופעה זו לא היתה קיימת. מקרים בהם כן עוכבו אנשים במחסום היו אנשים שביצענו לגביהם בדיקה האם הם מבוקשים ע"י השב"כ, דבר שארך בין מספר דקות לשעה.
מה שכן, העובדה שלפעמים זה לקח שעה הצליחה לעצבן אותי בהתחשב בכך שכל מה שהבדיקה האם הם מבוקשים או לא היא הקלדה פשוטה על המחשב - והתשובה ניתנת במקום, אך מכיוון שלנו אין גישה למחשבים המתאימים - היינו תלויים בנכונותם של אנשי השב"כ לשתף פעולה ולתת לנו תשובה בזריזות...
אמנם אני ימני בדעותי ולכן כמובן רשע קר-לב, אבל נראה לי ממש לא לעניין לעכב אזרחים חפים מפשע במשך שעה, כאשר לפעמים זה גורם גם לעיכובם של אחרים אשר ממתינים להם יחד עם המונית בה הם נסעו, רק משום שאיזה בורג אי-שם במערכת מתעצל בתפקידו, וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את סיכון החיילים כי מרגע שפנינו לשב"כ לבדיקת פרטיו של אדם היינו מחוייבים להחזיק בו עד קבלת התשובה, כאשר המשמעות היא שלעתים קרובות מדי עמדנו כמו ברווזים במטווח, במקום לבצע סריקה זריזה, בדיקה מהירה של חשודים והמשך נסיעה... ואגב, הנושא הזה מעצבן במיוחד משום שבמילואים הקודמים ראיתי שיש לצה"ל מסופים ניידים שבאמצעותם חיילים יכולים לבדוק במחסומים בעצמם האם אדם מבוקש או לא! 
הקיצר - מכתב בנושא יגיע בהמשך (1)
נושא המחסומים, כמו כן, אינו זוכה לזווית הראיה הנכונה משום שהדגש, לדעתי, לא צריך להיות על משך ההמתנה במחסומים אלא בהשלכות של המחסומים כשלעצמם. כוונתי היא שיהודה ושומרון מחולקים ל"קנטונים" אשר צירי התנועה ביניהם חסומים בשערים או סוללות עפר. המשמעות היא שאדם שרוצה לעבור מאזור לאזור צריך לנסוע ברכבו או במונית/אוטובוס עד למחסום הקרוב, לחצות רגלית את המחסום, לעלות על מונית/אוטובוס מצידו השני של המחסום ולנסוע איתם עד המחסום הבא וחוזר חלילה... תחשבו על נסיעה מתל אביב לחיפה כאשר בדרך אתם צריכים להחליף חמשה אוטובוסים, ותתחילו לקבל את הרעיון... וכמובן שנהגי מוניות הם נהגי מוניות בכל מקום - הם מנצלים את המצב וגובים סכומים גבוהים יחסית, שמצטברים לסכומים גבוהים מאד על פי כל קנה מידה...
וזה, אגב, גם בימים "כשגרה", כאשר לא מדובר על הידוק הכתר...
מה שכן, המחסומים האלה אינם הרמטיים לגמרי, ואלו שכן נפרצים מדי פעם על ידי טרקטורים פלסטיניים, ואז עוברות על הגזרה דקות ארוכות של חרדה כאשר צה"ל, מחשש שמדובר במכוניות תופת, מנהל מרדף אחרי כל המכוניות שניצלו את ההזדמנות ועברו את המחסום...
מעניין (ואני צופה תגובות נזעמות על המשפט הזה) כמה מהפלסטינאים היו רוצים "להיכנס" בערפאת על שהוביל אותם לאינטיפאדה ורק הרע את מצבם...
מה שכן, דוגמא נוספת לכמה האינטיפאדה הרעה את מצבם של הפלסטינים ניתן לראות בכפר בידיה...
למי שלא מכיר, הכפר בידיה היה בעבר "מרכז הנגרות והמוסכים של המזרח התיכון"... המוני ישראלים היו מגיעים לשם לקנות רהיטים במחירי מציאה (כולל בעלי רשתות ריהוט שהיו קונים שולחן ב-300 ש"ח ומוכרים אותו לפראיירים בצפון תל-אביב ב-3000 ש"ח ).
היום הכפר בידיה נראה בערך כמו ערימת בלוקים שזרקו אותם למזבלה כי לא היה מה לעשות איתם... הכבישים הרוסים, הרחובות מוזנחים, וקשה מאד לזהות את המסעדות בהן מכרו חומוס לישראלים הבאים לעשות בכפר את קניותיהם...
שמעתי פעמים רבות את הטענה שהפלסטינים פתחו באינטיפאדה "משום שלא היה להם מה להפסיד"... מסתבר שהיה להם מה להפסיד, והמון... 
נקודה מעניינת שעלתה פעמים רבות הן במילואים אלו והן בקודמים היא ההבדל בתפישה הצבאית בכל הנוגע לחדירת מחבלים לישובים יהודיים... אם בעבר התפישה היתה שיש לכתר את המחבלים ולחכות להגעת יחידות העילית על מנת שיחסלו אותם, הרי שכיום התפישה היא שמאחר וגם ככה המחבלים לא ינהלו משא ומתן אלא ירצחו את כל בני הערובה שבידיהם - הופכים כל הכוחות "לסיירות" במובן שהכוח הראשון שמגיע לזירת האירוע מצווה לחתור למגע ולחיסול מהיר ככל האפשר של המחבלים...
המשמעות היא שעכשיו חיילים, גם ג'ובניקים, צריכים לזכור שהם חיילים לכל דבר, ולא יכולים לסמוך על כוחות החי"ר שיגיעו... המשמעות היותר משמעותית היא שעל ראשי צה"ל להפנים את הרעיון הזה ולדאוג שכל חייל באשר הוא חייל יוכשר באופן שיאפשר לו לבצע את המשימה הנ"ל, אחרת הם פשוט שולחים את אותם חיילים אל מותם הבטוח...
ושוב - מכתב בנושא יגיע בהמשך (2)
לסיכום - השחרור...
את המילואים הייתי אמור לסיים ב-3/7. גדוד השריון אליו סופחתי היה אמור להשתחרר ב-16/7. מספר ימים לאחר תחילת המילואים התבשרנו שעקב קיצוצים בתקציב הביטחון הוחלט לשחרר אותנו מוקדם ובמקומנו יתפוס את הגזרה גדוד שריון סדיר.
לכאורה הרעיון מצוין - שהרי חייל סדיר קרבי הרבה יותר זול מבחינת הצבא, אלא שהמשמעות היא פגיעה בביטחון משום שאותו גדוד אינו מתאמן ובכך נפגעים כישורי הלחימה שלו, ואותו גדוד אינו מבצע את התפקיד המקורי שלו, באזור הבקעה...
וזה מעצבן במיוחד משום שברור לי שהמהלך הזה נעשה לא מתוך שיקול טהור של חיסכון אלא כצעד חצי-פוליטי מול הממשלה, כחלק מהמאבק של מערכת הביטחון נגד הקיצוץ בתקציב... ואם המאבק החצי-מיותר הזה יצליח, הרי שהסכומים שלא יקוצצו מתקציב הביטחון ייגרעו אוטומטית מתקציב החינוך, הבריאות, ומאיפה לא בעצם...
וזה מעצבן גם בגלל הידיעה שהשבועיים האלה שאני הייתי במילואים עלו לצה"ל אלפי שקלים. להערכתי השכר שלי לבדו עבר את חמשת האלפים ש"ח בתקופה זו, ואנשים אחרים שהיו איתי יקבלו גם תשלומים המגיעים עד 10,000 ש"ח, וכל זה אינו כולל הוצאות, מה ששוב מעלה אצלי את התמיהה הגדולה מדוע צה"ל אינו יוזם מהלכים רציניים לגיוס מובטלים לשירות מילואים בתנאי קבע, כאשר המשמעות היא בעצם מילואים לטווח ארוך... לאחר השחרור שלי מסדיר הייתי חתום על מילואים בתנאי קבע למשך 4.5 חודשים (עד אחרי הנסיגה) וקיבלתי שכר של 4500 ש"ח ברוטו, שזו ללא ספק תשלום הרבה יותר נדיב (ומכובד!) מדמי אבטלה או שכר מינימום...
וכאן מגיע מכתב בנושא (3)
האמת, מאחר ושלשת המכתבים המתבקשים נוגעים כולם למשרד הביטחון עם נגיעה במשרד האוצר נראה לי שאני אאחד אותם... נראה כבר בהמשך...
נראה לי שזהו, בשלב זה... הפוסט הזה בהחלט ארוך מדי... אין לי אפילו כוח לעבור עליו ולעשות לו הגהה
אם תהיינה תוספות או דברים שאזכר בהם בהמשך, נראה לי שאני אפתח בשבילם פוסט חדש...
וזהו, יום טוב!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
