השמאל הישראלי - בהשתתפותם הפעילה של רבים בתקשורת הישראלית - קפץ בהתלהבות על הסיפור של החייל שירה בסמוך לפלסטיני כפות, ואף התעקש לספר לנו כאילו החייל ירה לעבר הפלסטיני, ולא בסמוך לו (ואני לא באמת צריך להסביר את ההבדל, נכון?)

אותם שונאי ישראל ששים ושמחים לספר לנו שאין מדובר בתפוח רקוב בערימה, אלא בערימה רקובה שכל סביבתה רקובה, ושכל המדינה הזו היא בעצם ריקבון ציוני-פשיסטי אחד שלם. זה מובן מאליו, מבחינתם, שכולנו - ואני משתמש בגוף ראשון כי אני בהחלט בקטגוריה הרקובה של הארגונים האנטי-ציוניים הללו - שכולנו רקובים, ושזה שמקרים כאלה נחשפים זו רק ההוכחה לריקבון הגורף.

לכו תשכנעו את אותם צדקנים-בגרוש להחיל את אותה הכללים וההכללות על ערבים.

לכו תשכנעו אותם שאם שאם ערבי אחד רוצח ישראלים עם טרקטור, אולי הוא לא יהיה האחרון?