היה לי אתמול הכבוד להשתתף "במפגש בלוגרים" עם ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, איש מימ"ד המכהן כח"כ מטעם מפלגת העבודה. את המפגש אירגן דוברו של ח"כ מלכיאור, ניר הירשמן, ואף שגם ככה חרגנו מהזמן שהוקצב למפגש, התחושה הייתה שניתן היה להמשיך בו עוד זמן רב.
במפגש נכחו כ-15 בלוגרים, בהם:
... וכל מי שלא רשום פה והיה במפגש מוזמן לשלוח לי קישור, ואשמח להוסיפו לרשימה!
המפגש עצמו התקיים בחדר הישיבות של ועדת החינוך, התרבות והספורט - ועדה אשר בראשה יושב ח"כ מלכיאור. יכול להיות שהדבר נובע מכך שהמפגש התקיים ביום חמישי אחה"צ, ויכול להיות שזה המצב תמיד, אבל התחושה העיקרית שתקפה אותי בעת שצעדתי במסדרונות המבנה החדש והמפואר של הכנסת הייתה זו של הליכה במקדש נטוש... המקום מפואר, שטוף שמש, אך אפילו סוליות הגומי של נעלי הפיקו קול מהדהד בדממה והשיממון ששררו "בהיכל". גם השלטים לא ממש מספקים ולקח זמן עד שמצאתי את חדר הישיבות הנכון. מצד שני, כמו שעידוק אוהב להוכיח - שלטי הכוונה הם בכל מקרה לא הצד החזק של המדינה.
הדיון עצמו, כאמור, היה מעניין ביותר, ובמהלכו ניסה ח"כ מלכיאור לתת לנו, הבלוגרים, מבט "מבפנים" על הפרלמנט הישראלי בכלל, ועל מהלכיו שלו בפרלמנט. מעניין מאד, אגב, היה לשים לב לכך שמלכיאור חזר וקרא למשכן הכנסת "הבית" הזה, ולא "הבניין", "המבנה" או "המקום". הבית. יש משהו מאד מיוחד, לדעתי, במישהו שמסתכל על מקום העבודה שלו - גם אם מדובר על כנסת ישראל - כעל "הבית". הדבר עשוי אולי להצביע מצד אחד על תחושת בעלות, אך הוא מביע גם תחושת שייכות, וחשוב מזה - אחריות, כי "הבית זה משהו אחר" וכמו שתמיד אומרים - "בבית אתה גם מתנהג ככה?".
הנושאים שעלו בדיון סבבו בעיקר נושא החינוך, מתוקף זה שח"כ מלכיאור הוא יו"ר ועדת החינוך וכפועל יוצא של העובדה שחלק מהבלוגרים הם מורים או סטודנטים, ורבות דובר שם על "הזרם השלישי" בחינוך - "חינוך ממלכתי חילוני-דתי" -שהוא "הבייבי" של ח"כ מלכיאור. לדבריו, מדובר בזרם חינוך חדש ודמוקרטי, שייתן מצד אחד מענה לציבור החילוני המעוניין בחינוך יהודי יותר, מצד שני יאפשר לציבור הדתי להתקשר לציבור החילוני, ומשני הצדדים גם יחד - יסייע בהקטנת הקיטוב. הזרם הזה, להבנתו של מלכיאור, יסייע גם בעצירת הסחף לעבר החינוך החרדי, ובכך ישמר את האיזון והסטטוס קוו.
ח"כ מלכיאור ציין שאחד הדברים שדחפו אותו להקים את הזרם החדש היה העובדה שאם לפני כ-25 שנה החלוקה לאחוזים עמדה על 60% בחינוך הממלכתי הכללי (חילוני), 30% בחינוך הדתי (מתוכם כ-22% דתיים ו-8% חרדים), ו-10% בחינוך הערבי, הרי שבעוד כחמש שנים החלוקה תהיה 35% בחינוך הממלכתי הכללי, 35% בחינוך הדתי (מתוכם כ12% דתיים ו-23% חרדים) והיתר ערבים. מצב כזה, בו החרדים הולכים ומשתלטים על החינוך הוא מצב בלתי נסבל למי שדואג לעתידה של המדינה, וזה מה שמלכיאור מנסה למנוע - תוך שהוא מחדיר ערכים יהודיים ודמוקרטיים למערכת החינוך.
מעבר לכך, דיבר ח"כ מלכיאור על כך שהממשלה קובלת לא פעם על כך שהכנסת מחוקקת חוקים רבים, אולי רבים מדי, ושעלותם גבוהה, והסביר שהדבר נובע מכך שהממשלה עצמה אינה עושה מספיק, וכך העול נופל על הכנסת. הוא הסביר גם שפרוייקטים רבים - בהם לדוגמא "הספריה הלאומית" - שאותם ניסו הוא וחבריו "לבית" לקדם נתקעו לא פעם בגלל קשיים בירוקרטיים הנובעים מהיעדרם של חוקים מתאימים המשמשים לבירוקרטים מחסה-מפני-מעשה.
ח"כ מלכיאור העלה רעיון שהזכיר לי מאד רעיון שהעליתי בעבר (ובעוונותי אני לא מוצא את הפוסט הנ"ל... זה מתחיל להיות קשה אחרי חמש וחצי שנים של כתיבה ו-1989 פוסטים). הרעיון שהוא העלה היה לבטל את הפריימריס (הבחירות המקדימות הפנים מפלגתיות) ושביום הבחירות לכנסת כל אדם שמצביע למפלגה מסוימת - יוכל גם לבחור את מי מבין המועמדים של המפלגה הוא רוצה לראות בכנסת. הדבר יביא לנטרול העסקנים והגיוסים ההמוניים ויגדיל את הסיכוי שהאזרחים יקבלו ייצוג הולם יותר, לטעמם.
כנושא ספציפי בשיחה, וגם כמעין רקע לדברים שנדונו, ח"כ מלכיאור דיבר לא מעט על הקושי בקידום דברים בכנסת, ועל סדרי החשיבות שהסיעות השונות מייחסות לנושאים השונים בארץ. בתגובה לשאלה של יהונתן קלינגר סיפר מלכיאור על הקושי בהעברת חוקים. לדבריו, קל מאד להעביר חוקים בקריאה טרומית מאחר והם מועלים לדיון בכנסת בימים ושעות בהם מתקיימת מליאה, ומרבית הח"כים נמצאים. הבעיה מתחילה מזה שמרבית החוקים מובאים לדיון למרות התנגדות הממשלה (ראה הפסקה הקודמת) ומאחר ויו"ר הכנסת היא מהסיעה השלטת, קל לממשלה לארגן שהדיון לקריאה ראשונה, שניה ושלישית יהיו בימים ושעות בהם מספר הח"כים יהיה קטן, ולא יאפשר להעביר את החוק ברוב של 50 ח"כים - הרוב הדרוש לאישור הצעות חוק פרטיות.
הוא הסביר שעל אף חשיבות נושא החינוך, מרבית הסיעות מעדיפות להתרכז בועדת חוץ וביטחון למרות שכדבריו - הועדה הנ"ל לא באמת משפיע לא על החוץ ולא על הביטחון. את ועדת החינוך, מצד שני, המפלגות מזניחות - וזה כולל את הליכוד, את העבודה, את קדימה וגם את מר"צ - כולן מפלגות המתיימרות לטעון שהחינוך חשוב להן. המפלגות היחידות, לדבריו, שבאמת אכפת להן מהחינוך הן המפלגות החרדיות, ולכן אין פלא שהחינוך החרדי גדל ופורח - כי יש מי שידאג לו.
מתוך דבריו של ח"כ מלכיאור עלתה, לטעמי, תחושה של חוסר אונים או תסכול מיכולתו של כל ח"כ להשפיע על מהלך העניינים, מה שהעלה את השאלה: אם לח"כ קשה להשפיע, איך אפשר לקוות להשפעה מצד בלוגרים?
כשהעליתי את השאלה התקומם ח"כ מלכיאור ואמר שאכן יש קשיים, אך בשום פנים אין תסכול או חוסר אונים, ולהיפך - העובדה שהוא מקיים פגישה שכזו עם בלוגרים רק מראה את חשיבותם העולה של הבלוגרים, משום יכולתם להציף לדיון הציבורי דברים אשר מוזנחים או נקברים ע"י התקשורת הממוסד. איתי אשר העלה בהקשר זה את "דיון החרא", כאשר התקשורת בחרא להתעסק בשפת הדיון הפרלמנטרית, ולא בדיון עצמו שעסק ברפורמת "אופק חדש" - נושא חשוב מאד כשלעצמו. ח"כ מלכיאור הסכים עם איתי וסיים בכך שאמר שלבלוגרים יש השפעה רבה ושלמעשה בכנסת "מפחדים מבלוגרים".
הדיון, כאמור לעיל, חרג מהזמן שהוקצב לו, וניתן היה להמשיך בו עוד זמן רב, ולכן הוא הסתיים בכך שח"כ מלכיאור הביא תקווה לקיומם של למפגשים נוספים או לתקשורת הדוקה יותר עם הבלוגרים. מי יודע, אולי עוד ח"כים ילכו בעקבותיו ויפנו לציבור "האזרחים הקטנים"?
ומי יודע, אולי באמת ניתן להשפיע?
בכל מקרה, שבת שלום! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
