עברתי הבוקר במחלף גבעת שמואל כרבע שעה לאחר התאונה הבוקר ולקחתי שתי טרמפיסטיות שעמדו לא רחוק מהתחנה הפגועה. הסתבר לי שבאופן טבעי המשטרה לא איפשרה לאזרחים להתקרב לתחנה עצמה, ולכן אנשים שחיכו לתחבורה ציבורית עמדו ממש מתחת למחלף, מה שהוביל לכך שבנוסף לפקק העצום שנבע מהתאונה - תחבורה ציבורית גם הפכה לאופציה בעייתית, כי האוטובוסים התקשו לעצור בסמוך לממתינים.

אחת הטרמפיסטיות, אשה כבת 70, סיפרה לי שמדי בוקר היא מגיעה לתחנה ממש 2-3 דקות לפני השעה בה אירעה התאונה, אבל הפעם היא התעכבה בכמה דקות, כדי לטפל באמא שלה (שכנראה היא אשה באמת מבוגרת...).

היא אמרה שהיא ממש חששה לאחר, אבל החליטה להישאר עם אמא שלה, "לעזור לה להתלבש, ולהכין לה משהו לשתות" ובגלל זה איחרה לתחנה - וכנראה שגם ניצלה... הטרמפיסטית השניה, ששמעה את הסיפור, אמרה "איזה מזל יש לך!" ואני אמרתי - זה לא מזל ולא נס, זו הבטחה כתובה בתורה: "כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך"... (שמות כ', י"א)