אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אני קם בבוקר, וכבר נהיה לי חם
לאט לאט הטיפות מופיעות
הזיעה ניגרת, חולצות רטובות

אז תזכרו שאין מה לכם לבכות
כי אם קר לכם קצת - תלבשו עוד שכבות
אני מדליק המזגן, לא מתאים - עיברו מקום
אני כבר מת מחום!

(ואלא אם נולדתם בעשור האחרון, אני בטוח שאתם יודעים מה המנגינה המתאימה)

לו הייתי עורך "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, הייתי קובע ישיבה שבועית בה כל הכותבים יספרו מה ועל מה הם מתכוונים לכתוב בטורם או מדורם למהדורת סוף השבוע. אבל אני לא עורך המוסף, ויכול להיות שהעורך אביב הברון היה רוצה לקיים ישיבה כזו, אך מסיבות טכניות לא מתאפשר לו, וחבל.

זה חבל, כי אילו נחום ברנע היה חולק את המידע שברשותו, אולי אנשים כמו סימה קדמון ומאיר שלו היו נמנעים מכתיבת כמה מהמשפטים הנחרצים והמלעיזים שהם כתבו השבוע. אולי, אולי הם היו משנים קצת מדבריהם אילו ידעו שנחום ברנע מתכוון לכתוב דברים שסותרים מהיסוד את דבריהם שלהם.

אולי סימה קדמון לא היתה מתעקשת לדחוף מלים לפיה של "הציונות הדתית", כאילו כל חברי הציונות הדתית כולם שואלים את עצמם איך קרה שפורום "תקנה" ירד לכדי "עולם תחתון" עם תהליכים של בוררות וגלות. אולי מאיר שלו לא היה מתפלפל בינו לבין עצמו מה עמד מאחורי "ההחלטה הרבנית" לשלוח את הרב מוטי אלון למגדל, המזוהה עם מרים המגדלית ועוד שאר מרעין בישין. אולי שניהם ביחד היו יורדים מהעץ, וקוראים לאברום בורג ללהצטרף אליהם, ולחזור בו ממשפטים כגון "אחרים היו רצים מיד לשלטונות החוק במדינה... מתברר שהמנהיגות.... של הציונות הדתית היא לא כזו ולא כזו. יש לה מערכת משלה. אנשיה בדקו, החליטו, גזרו עונש - הגליה!"

אולי שלשתם - ודומיהם, אלו שמיהרו להתנגח בפורום "תקנה" לכל אורך השבוע האחרון - אולי כולם היו מורידים הילוך אילו היו קוראים שנחום ברנע הולך לפרסם שכבר לפני שלש-ארבע שנים חברי הפורום פנו ליועמ"ש דאז, מני מזוז ודיווחו לו על החשדות. אולי הם היו נזהרים אילו היו יודעים שחברי הפורום דיווחו על כך גם לראש אגף החקירות יוחנן דנינו ולפרקליט המדינה ערן שנדר. אולי הם היו נזהרים יותר אילו היו יודעים שהפורום המכובד העביר את התלונות למשטרה - שהחליטה שאין לה מה לעשות בנושא. אולי שלשתם היו חושבים פעם נוספת אילו היו יודעים שלפני חודשים חברי הפורום פנו שוב למני מזוז ודיווחו שוב - והפעם גם בנוכחות פרקליט המדינה משה לדור - ושוב "גורמי החוק" לא עשו שום דבר כדי לטפל "בבעיה". אולי גם שלשתם היו משנים מדבריהם אילו היו יודעים שחברי הפורום - וגם זאת באישור היועמ"ש דאז מני מזוז - כפו על הרב מוטי אלון סדרת הגבלות, אך הוא זה שקיבל על עצמו את "הגלות" למגדל.

אולי, ורק אולי, הדברים של נחום ברנע היו מונעים מסימה קדמון, מאיר שלו, ואברום בורג, את המבוכה שבהבנה שהם כתבו שטויות, ואולי לא. בהחלט ייתכן ששלישיה זו, שביזוי והשמצת דתיים, השמצת אנשי ימין - וטוב מכל - השמצת אנשי ימין דתיים - בהחלט ייתכן שגם הידיעה שדבריהם שגויים לא היתה מונעת מהם ללכת ולפרסם אותם, כי מי יודע אם דבריהם לא ייפלו על אזניים של חסידים שוטים - אלו שמאמינים לכל קשקוש, ולא מתייחסים לעובדות. כן, גם לשמאלני-חילוני-נאור יש אדמו"רים משלו.

אולי כדאי שאותם אדמו"רים ינצלו את כחם התקשורתי פחות לחקור "איך זה שאוסף רבנים פרימיטיבי עושה דין לעצמו בתוך מדינה דמוקרטית, מודרנית ונאורה", ויותר "איך זה שכל מערכת האכיפה של אותה מדינה מודרנית, לא טיפלה בבעיה, וחיכתה רק לרגע שבו הדבר יפורסם בתקשורת".

ואחרי כל זה, נקודה "מסודרת":

אני לא יודע אם הרב מוטי אלון עשה או לא עשה את הדברים בהם הוא מואשם. בכל זאת, בית המשפט עדיין לא נתבקש אפילו לדון בעניינו, ולפיכך הוא בחזקת אשם עד שיקראו לו משה קצב. מה שאני כן יודע זה שני דברים:

א. כל הגיחוכים שבעי הרצון על כך "שהציונות הדתית תיאלץ להכיר בקיומם של הומוסקסואלים בקרבה" הם קשקוש. הציונות הדתית הבינה כבר מזמן, ובכאב רב, בקיומם של הומוסקסואלים בקרבה. מה שהיא לא מוכנה זה לתת לדבר לגיטימציה, ואם אנשים לא מבינים את ההבדל בין הכרה במציאות למתן לגיטימציה למציאות, הרי שמצבנו קשה.

ב. עד השבוע לא הייתי מודע לקיומו של פורום "תקנה", אך ידיעת דבר קיומו מילאה אותי בגאווה. במציאות בה בכל כך הרבה מקומות, כל כך הרבה אנשים מעדיפים להתעלם מעוולות רק משום שמדובר בחבריהם או בבעלי אינטרסים משותפים - אני גאה לדעת שבציבור הדתי הצליחו להתאחד אנשים, שבכל מציאות אחרת לא היו מסכימים כלום, ולקיים את הכתוב "עת לעשות לה' - הפרו תורתך". אני גאה לדעת שאותו פורום רבנים וטוענות רבניות, גם אל נוכח החשש לחילול השם, הבינו ש"עת לעשות לה'" - עת לקום לעשות מעשה, כי "הפרו תורתך" - אי אפשר לחשוב על חילול השם כשאנשים עוברים על איסורים כה משמעותיים.

יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָהּ.

(תהלים ק"ד, ל"ה)

מכירים את זה שאתה יושב מול המחשב ויש לך כל כך הרבה מה לכתוב, שאתה לא יודע מאיפה להתחיל, ועד שאתה מחליט מאיפה להתחיל, אתה מגלה שחמש הדקות שהצלחת לפנות לעצמך נגמרו וכל מה שרצית לכתוב ימשיך לחכות לחמש הדקות שלא תצליח לנצל גם בפעם הבאה?

אז זה-זה.

זה המצב שלי כבר יותר משנה, והמצב רק הולך ומחמיר - עוד לפני "המשבר", ועוד יותר בעקבותיו.

יום רודף יום, ואתה מנסה בכל כוחך להילחם במערכת גדולה ומפגרת, שכמו רכבת ענקית דוהרת מבלי לעצור לרגע בתחנה כדי לשאול האם זה בכלל הכיוון הנכון, ואתה יודע שהרכבת גם לא תעצור, למרות שככל שהקילומטרים חולפים, ברור יותר ויותר שמישהו טעה בדרך.

ואתה יודע שזה לא לבד, וזה בכלל לא עוזר לך, כי מה בדיוק זה עוזר לך, הידיעה הזו שעוד הרבה אנשים סובלים איתך, ועוד הרבה אנשים מבינים שצורת העבודה שלכם היא לא רק מטופשת - היא פשוט אכזרית? מה זה עוזר לך, כשכולם שואלים את עצמם את השאלה הבלתי נמנעת: האם משהו שאני אעשה, ולוא הקטן ביותר, עשוי להיות הקש שיגרום לפיטורי? האם גם אני נמצא ברשימה אפורה, על כך המאזניים שבין המשך עבודת פרך ובין פיטורים, וכל מעשה קטן שאני עושה - מטה את הכף לכאן או לכאן?

"לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִיםכִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן.  ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶםלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ" (שמות ה', ז'-ח')

עשרות אלפים כבר פוטרו בארץ בחודשים האחרונים, ועם כל אחד שמפוטר - קשה יותר למצוא עבודה, ולא פחות מזה - ואני באמת חושב שלא פחות מזה - קשה לאלו "שנשארים מאחור", כי אין שום פרופורציות בין מספר האנשים שמפוטרים לבין הפיחות האמיתי בכמות העבודה. נכון, הפיטורים נובעים בחלקם מזה שהלקוחות "קונים" פחות, אבל הם נובעים גם מזה שהלקוחות דורשים "הנחה", הם מתעקשים לשלם פחות על אותה כמות עבודה - וכך נוצר מצב שהרווחים של החברות מצטמצמים, החברות מפטרות עובדים, ואלו שנשארים בעבודה נדרשים להשלים את מכסת העבודה של אלו שפוטרו.

איך אמר לי אתמול מישהו? "אולי עדיף לי שבכלל יפטרו אותי - ככה אני אקבל פיצויים, ועוד אוכל לחתום אבטלה כמה חודשים - וכמו כלום אני יושב ונח בבית בסבבה כמה חודשים במקום לקרוע פה את התחת". אותו בנאדם סיפר שהלחץ בעבודה שוחק אותו כך שעד שהוא כבר רואה את הבן הקטן שלו - אין לו סבלנות אליו בכלל. מישהי אצלנו סיפרה שהבת שלה אמרה "להתגרש מאבא שלה, כי היא לא רוצה יותר שהיא תהיה אמא שלה", ומישהי אחרת סיפרה שכשהילדה שלה ציירה את המשפחה שלהם - היא ציירה "אבא, ילדה, וילד - ואמא עומדת אדומה (מכעס) רחוק מכולם"...

אתמול עשיתי מאמץ מיוחד והגעתי הביתה "מוקדם" - ב-19:30 - "בסתם יום של חול". בהתחשב בזה שכבר חודשים אני עובד לפחות ממחצית ימי השישי + לא פעם מוצאי שבת, להגיע בשעה כל כך "מוקדמת" באמצע השבוע, ולראות את ליאת לפני שהיא ישנה - זה הישג לא מבוטל. אחרי שנים שבהן ניסיתי לשכנע את עצמי שאם אגיע למשרד מוקדם בבוקר אוכל גם לצאת מוקדם, או לפחות בשעה סבירה, אחה"צ - נכנעתי סופית וכעת אני יוצא לכיוון העבודה בסביבות 08:00, אחרי שאני לוקח את ליאת לגן ואת וונדי לעבודה. אם אני לא רואה אותן (כן, בתקופה האחרונה גם וונדי כבר ישנה לא פעם כשאני חוזר מהעבודה) בסוף היום, לפחות מגיע לי - ולהן - להתראות על הבוקר, וגם אם לשעה חטופה. 

והתסכול הגדול באמת? הידיעה שבסוף היום לא תצליח לישון, ותשכב במיטה בעיניים פתוחות, מנסה להבין איך יוצאים מהמצב הזה שבו הבוסים מצפים ממך לתת "עוד פוש אחרון (שנמשך שנה) כי חייבים" מצד אחד, ואשתך כועסת (ובצדק!) על זה שאפילו במוצאי שבת מתקשרים אליך ב-11 בלילה (לא כי זה באמת הכרחי אלא כי איזה טמבל עשה "אסקלציה") ואתה יודע שמחר יהיה רק יותר קשה, ואתה באמת לא יודע איך לרצות את כולם, ומתחיל להפנים שאתה עצמך - כנראה כבר לעולם לא תהיה מרוצה...

ואיך כתב חבר שלי פעם:

"יש תמיד תקופות רעות

ויש גרועות יותר

לעזוב זו לא ממש אפשרות,

אך אין גם שום סיבה להישאר..."

 ובהזדמנות "חגיגית" זו: תנחומי לחברים בקומברס. להולכים ולנשארים כאחד.

והכי מטורף? שכמו לגבי כל דבר שעשית בחודשים האחרונים - אתה לא יכול שלא לתהות - האם הפוסט הזה יהיה אותו קש שיגרום לפיטורים שלך...

אה, ואם כבר בענייני מקורות חשמל חלופיים עסקינן, עשו טובה ותוודאו שביום שמוקמת פה תחנת כוח סולארית, היא לא תהיה באחריותה של חברת החשמל. לא מספיק שבכל הזדמנות שמישהו פותח עיניים על המשכורות שמונופול חברת החשמל מעניק לעובדים מקופת המדינה - ישר יש את זה שיזכיר לנו את "האצבע על השלטר" - בכל שבוע מחדש, איך שאנחנו מכניסים את האוכל של שבת לתנור - קורסת מערכת החשמל בכל האזור, ואנו נתקעים עם אוכל מבושל למחצה-לשליש-או-לרביע, או סתם נאלצים לשנות תוכניות כי צריך לחכות שהחשמל יחזור וניתן יהיה לסיים את ההכנות לשבת.

בקיצור, אם יש סיבה להפריט את חברת החשמל - או להקים חלופה עצמאית תחרותית - זה לא בגלל הכסף אלא בגלל השירות, ובגלל שמנהל שעומד בראש חברה פרטית יודע בדרך כלל להיערך מראש לביקושים פשוט כי הוא יודע שכשהוא לא מספק את הביקושים - הוא מפסיד כסף - והוא יודע שבניגוד לגופים ממשלתיים - כשאתה מפסיד כסף של אחרים - אתה הולך להפסיד גם את שלך.

אזהרה - נתגלה רובוטריק שהחליף צד והחל לזרוע הרס במנהטן!

אז עכשיו יהיו לנו רובוטריקים, שקרניקים.... ורובוט-עריקים?

(ואם יותר לי להיות משועשע מעצמי יותר מהרגיל - שימו לב שהפוסט הזה שייך לקטגוריית "שחרור קיטור" )

חבר שלי, בחור הודי העובד בארה"ב, הגיע אתמול לארץ לשבוע.

הבוקר הוא סיפר לי שהוא הופתע מזה שהאוכל פה יקר כמו בארה"ב, וכאשר תהיתי למה כוונתו, הוא סיפר לי שאתמול בערב, אחרי הטיסה הארוכה, הוא רצה לאכול משהו, אז הוא קפץ לדוכן פלאפל, ושם גבו ממנו 29 ש"ח עבור מנה פלאפל וצלחת צ'יפס.

אותו זה הפתיע, אותי זה הרתיח.

נכון, במסעדות יש סיכוי לא קטן שיג(נ)בו ממך 29 ש"ח על צלחת צ'יפס, גם ללא מנת הפלאפל, אבל בדוכן פלאפל? 29 שקלים?? למה מי מת???

בקיצור, כשהאזרחים (ובעלי עסקים הם אזרחים) כל כך מושחתים, ובכזו קלות מרשים לעצמם לנצל את העובדה שעומד מולם זר שאינו מכיר את המקום, פשוט מגיע לנו שהכסף שלנו נשפך לכיסים של "הבכירים"... זה לא שהם מושחתים יותר - הם פשוט יעילים יותר.

בדיוק כשעמדתי לסיים את הפוסט הארוך, המפורט, והמנומק שעסק בנאומו של קצב בשבוע שעבר, ואשר עסק בטענה מרכזית אחת בדבר רדיפה ע"י התקשורת, דווקא אז החליט המחשב הארור לעשות בעיות, ואותו פוסט הפך לשלל קרעי אותיות שהפזרו במרחבי המעבד של המחשב, ובקיצור, הפוסט הלך קאפוט. ולמרות שנחישות זה דבר נחמד, אין לי כוח לכתוב את הפוסט הנ"ל מחדש, ולכן אתמצת:

קצב טען שהתקשורת רודפת אותו. התקשורת, בתגובה, השתוללה.

נאומו של קצב הסתיים בירושלים, ואולמרט עלה לנאום בכנס הרצליה.

ואיך בחר אולמרט להתבטא? הוא בחר להודיע ש"קצב לא יכול להמשיך בתפקידו".

אולמרט, ככל הנראה ראש הממשלה הנחקר ביותר שהיה למדינתנו עד כה, אשר כל שני וחמישי מועלות טענות בנוגע למעורבותו בשחיתות, ואשר ברגע זה ממש עומדות נגדו שלש חקירות אשר עשויות להתפתח לכדי הגשת כתב אישום, זה הבנאדם שירשה לעצמו לפתוח את הפה ולקבוע מי יכול ומי אינו יכול להמשיך בתפקידו?

יפה יעשה אולמרט אם ילך בדרכם של גל הירש, אודי אדם, ודן חלוץ, יאחז בידו של עמיר פרץ, ויחדיו ידהרו לעבר שקיעתה של הקריירה הפוליטית שלהם. ואם הוא בוחר להמשיך להכביד עלינו בנוכחותו - לפחות יוריד ראשו בבושה, וימנע מהצהרות שכאלו, שיותר משהן אינן מכבדות אותו - הן מביישות אותנו!

אחח, אחח, איזו הקלה!

הממשלה תמשיך לקרטע על כרעי תרנגולת, רק שעכשיו הכרעיים הללו יקבלו חיזוק מהאגף הפסודו-ימני בדמותו של אביגדור ליברמן וחברי סיעתו "ישראל בבעלותנו"! כמו שאמר ליברמן, עכשיו הממשלה תוכל להפסיק להתעסק במלחמות הישרדות ותוכל לגבש מדיניות, מה שיאפשר לחברות הקואליציה להתעסק בדברים החשובים להן:

• ליברמן יוכל לרדוף את הערבים ולגרש אותם מעבר לגבולות 67'.
  
  
• פרץ יוכל לרדוף את המתנחלים ולגרש אותם אל תוך לגבולות 67'.
  
  
• מבקר המדינה והיועץ המשפטי ימשיכו לרדוף את אולמרט, והוא ימשיך לגרש אותם לכל הרוחות.
  
  
• ש"ס ימשיכו לרדוף הומוסקסואלים, לסביות, וכסף.
  
  
• הגימלאים ימשיכו לשבת ולא לעשות כלום, ובטח שלא לרדוף אף אחד.

ואנחנו? אנחנו נמשיך לרדוף את סוף החודש ולא נבין איך זה שאומרים לנו שאין כסף לתחזק את המדינה, אבל יש מספיק כסף בשביל לזרוק על עוד שר מיותר, בממשלה יקרה ומיותרת גם ככה!

טוב, בדרך כלל אני ממש לא מאלו שבוכים על כמה שישראבלוג נהרס מאז שהגיעו אליו "ההמונים".

זה נובע מזה שבאמת לא אכפת לי מה אנשים אחרים כותבים בבלוג שלהם כל זמן שלא מפגיזים אותי בתגובות דביליות נוסח "בלוג מ-א-מ-ם! מוזמנת לשלי!", אבל זה נובע גם הרבה מכך שאני עוד זוכר את התקופה שישראבלוג היה כל כך קטן, שכשהגעתי אני, עם הבלוג מספר 3448 שלי, כולם נחרדו מהרס האינטימיות ותהו "ישראבלוג לאן?". האמת היא שיכול להיות שהם פשוט נחרדו ממני, ולא מהמספר שלי, אבל אני נותן לעצמי קרדיט, ושכולם יקפצו

אני גם לא הייתי מאלו שנחרדו והזדעקו כשהתחיל שיתוף הפעולה בין ישראבלוג ונענע, ולא הייתי מאלו שקפצו מראש גגות וירטואליים כאשר ישראבלוג עבר באופן סופי לידי נענע...

אבל אם עכשיו בכל בלוג נצטרך לסבול גם את הנודניק הזה עם הטלפון והטייפ - אני באמת כבר לא יודע אם סבלנותי תעמוד בזה...