מכירים את זה שאתם אומרים לאנשים מזל טוב ביום ההולדת שלהם והם אומרים לכם "תודה, אבל אני חוגג בתאריך העברי"? מכירים את זה שאתם קובעים פגישה ולא שמים לב שזה נופל על אירוע או חג או כל דבר אחר שנקבע עפ"י לוח השנה העברי? שאתם צריכים, לא עלינו, לומר קדיש על מישהו או "סתם" לדעת מתי יום הזיכרון שלו, אבל לא מצליחים לקבל תזכורות עפ"י התאריך העברי?

בשביל מצבים כאלה, וכל מצב שבו ידיעת התאריך העברי עשויה לעזור לכם, פיתחתי את "המתזכר העברי", Hebrew Event Reminder באנגלית, אפליקציה שתאפשר לכם לבצע המרה בין תאריך עבריים ולועזיים (150 שנה קדימה, 150 שנה אחורה) וחשוב מזה - תאפשר לכם לקבוע תזכורת עפ"י התאריך העברי (וגם הלועזי). ככה, אם אתם יודעים שמישהו נולד, לדוגמא, ב-3.4.1956, האפליקציה תמיר את התאריך לכ"ב ניסן התשי"ו, תספר לכם שהתאריך הלועזי הקרוב בו יחול אותו תאריך עברי הוא 22.4.2014 - ותאפשר לכם לקבוע לעצמכם תזכורת, כך שבכל שנה, בתאריך כ"ב ניסן, האפליקציה תזכיר לכם את יום ההולדת של הנ"ל.

האפליקציה יכולה גם לסרוק את אנשי הקשר בטלפון שלכם (ובשאיפה, בעתיד גם את חברי הפייסבוק שלכם), לשלוף את ימי ההולדת הרשומים, להוסיף אותם אוטומטית לרשימת התזכורות - וככה לוודא שאתם מעודכנים מבלי להוסיף אנשים ידנית.

והכי חשוב - אני מנחש שיש אפליקציות אחרות שעושות דברים דומים, אבל זו האפליקציה הראשונה שאני מפתח לאנדרואיד (או בכלל) אז כל משוב, המלצות או תקלות שאתם יכולים לחשוב עליהם יתקבלו בברכה!

כשיו"ר "הבית היהודי" ברחובות, אמיתי כהן, הודיע שהמפלגה תרוץ יחד עם "אגודת ישראל" בבחירות המקומיות ברחובות, הגבתי מיד בספקנות, כשלא ממש ברור לי על סמך איזה מצע משותף אפשר לרוץ ומה בכלל התועלת. הוסבר לי שמטרת המהלך הוא פירוק החזית המשותפת שהציגו המפלגות החרדיות האשכנזיות יחד עם ש"ס, כאשר כעת "אגודת ישראל" (החסידית) חוברת ל"בית היהודי", ו"דגל התורה" (הליטאית) חוברת לש"ס.

לקח עוד קצת זמן והליכה ברחובות רחובות, ואמת גדולה בהרבה טפחה על פני.

איחודים ופירודים פוליטיים הם לרוב עניין של תועלת הדדית, מיידית, וקצרת מועד, אבל כשאני חולף על פני שכונות חרדיות ורואה שלטים של "טבג" (שילוב של "טב" של "הבית היהודי" ושל ג' של "אגודת ישראל") אני לא יכול לחשוב לעצמי על חרדים, שאחרי שנים שמספרים להם על "הציוייינים" שמנסים להחריבם ולהורסם, הלכו ותלו את השלטים האלה על בתיהם, ובעצם "הכניסו הביתה" את "הבית היהודי". הכניסו הביתה מפלגה ציונית. הכשירו את "השרץ". אולי לזמן קצר, אולי רק לרגע, אבל "הנזק" כבר נגרם - וגם אם מדובר בתהליכים ארוכים, לפעמים של צעד-קדימה-שניים-אחורה - הם תהליכים שמביאים איתם שינוי חשוב, שינוי הכרחי. יותר מזה, אני מאמין שנציגי המפלגה החרדית לא היו מעזים לבצע מהלך כזה אילולי הרגישו שיש בציבור שלהם לגיטימציה למהלך שכזה, דבר שכשלעצמו מעיד על שינוי השקפתי בהתייחסות ל"גויים עם הכיפה" שגרים סביבם.

אז לא, זה בטח לא יקרה מחר, אבל העולם משתנה, וזה כולל את העולם החרדי. בין שזה בגלל קיצוצים, חקיקה או "גזירות", בין שזה מתוך הבנה שדרוש שינוי, ובין שזה אפילו בגלל רצון בשינוי - השינוי פה, ואף שקשה מאד לנבא לאן התהליכים האלו יובילו אותנו, אפשר לקוות שהכוונה מתאימה והרבה סבלנות יביאו אותנו לעתיד טוב יותר, עתיד של שותפות ועבודה משותפת. 

שיהיה לנו בהצלחה, ושבת שלום!

צודקת המדינה כשהיא אומרת ש"לישראל זכות עקרונית למנוע כניסה חופשית של זרים", אבל זוהי אמת חלקית ביותר, וקטנה מכלל חלקיה. לישראל אכן זכות למנוע כניסה חופשית, אבל בכל הנוגע לפליטים, הזכות הזו אינה קיימת והיא בטלה ומבוטלת אל מול חובתה - המוסרית והחוקית - של המדינה לקלוט את הפליטים.

הקמת הגדר היתה מהלך טוב, ראוי, חכם ושקול. הוא הביא ישראל למצב בו "כניסה חופשית" אינה קיימת, ולא ניתן להסתנן באופן חופשי. הקמת הגדר מאפשרת לישראל לעצור את השטף - ולהפוך אותו להליך מסודר, במסגרתו נבדקת זהותם של המגיעים, והם מופנים למחנות עקורים - או לשדה התעופה. הקמת הגדר היתה צריכה ליצור מצב בו ישראל עצמה יוזמת את הטיפול בפליטים המגיעים לשטחה מחד, ומנגד מסננת את מהגרי העבודה - שחלקם בקרב המגיעים גדול מאד.

לישראל אין זכות - מוסרית או חוקית - שלא לקלוט פליטים. אין זה אומר שצריך לתת להם אזרחות, סל קליטה, ולשלוח אותם לגור בצפון תל-אביב, אבל זה בהחלט אומר שצריך לשכן אותם בתנאים ראויים, לספק להם מזון, שתיה וטיפול רפואי, והמהדרין מוזמנים גם לתת להם עבודה על חשבון העובדים הזרים שמגיעים לישראל מדי שנה, ומשמנים את כיסיהם של קבלני כח אדם למיניהם.

יהיה מי שיטען שלישראל אין את המשאבים לקלוט פליטים שכאלה, ואחזור על מה שכתבתי ב-2008 ואומר שטיעונים כאלה הועלו גם נגד הצלת יהודים בשואה. יהיה מי שיטען שקליטת פליטים תפגע בצביון היהודי של המדינה, ואני שואל איזה צביון יהודי יש למדינה שמסרבת לקלוט פליטי חרב - וכן, לא כולם, אבל רבים מהם מגיעים ממקום סכנה. יהיה מי שישאל "מה נעשה איתם" וכבר עניתי על זה למעלה - הם יכולים להחליף את הפועלים הזרים שאנחנו מייבאים לישראל בהמוניהם מכל העולם - וגם משכנינו ביו"ש.

ובקיצור: הקמנו גדר, עצרנו את השטף - עכשיו הזמן לפתוח את הדלת.

מחר, 25 בדצמבר, יחגגו הנוצרים (וסתם בליינים) את חג המולד, המציין לכאורה את יום הולדתו של ישו הנצרתי, מי שעפ"י המסורת הנוצרית - הינו בן לשושלת בית דוד.

יום הולדתו לכאורה, משום שישו לא באמת נולד בדצמבר, כנראה בכלל ביוני, וכנראה שגם לא בשנה בה מקובל לחשוב שהוא נולד, אלא בכלל בשנה הרביעית לפני הספירה. למעשה, מאד סביר להניח שהתאריך הנ"ל נקבע כדי למשוך את היוונים והרומאים הפגניים, אלו שראו בזאוס את אבי האלים - ושיום הולדתו חל אף הוא, "ולגבי במקרה", ב-25 בדצמבר. לא אתפלא, גם אם אין לכך סימוכין, אם ממשיכי דרכו היהודיים של ישו - שהיה יהודי בעצמו - ראו את היום ה-25 בחודש ה-12 את המקבילה ל-כ"ה באלול, היום בו עפ"י המסורת נברא העולם - ורצו לחבר אותו עם "העולם החדש של ימות המשיח".

למעשה, סביר להניח שישו - על כל השגותיו על התורה והממסד הרבני בזמנו - היה נחרד עוד יותר ממה שעשו ממנו ממשיכי דרכו: אל.

ישו, כך זה נראה, רצה לעזור לאנשים להתחבר לאלוהות בלי אמצעים חיצוניים. הוא התנגד לשחיתות המוסרית והממסדית בזמנו, וקרא לאנשים למצוא את דרכם אל האל. הוא רצה שהם יבינו שהם כולם בני האלוהים, ואינם זקוקים לכלי אמצעי, ואל להם לאפשר לממסד לשמש מתווך בינם ובין אביהם שבשמיים. הבעיה היא שממשיכי דרכו הפנימו את הרעיון של לוותר על האמצעי, וקידמו את ישו לדרגת בן-אל, הראוי לתפילה בעצמו.

יהודי שהולך להשתטח על קברי צדיקים צריך להיזהר מאד שלא יהפוך את הצדיק למטרת התפילה. אפשר לקוות או לבקש מהצדיק שישא תפילתו למען המתפלל, אבל חשוב לזכור שהצדיק הוא רק כלי, "טלפון", לקידום התפילה לפני האל. הקו עדין, וקל לחצות אותו. מבחינת הנוצרים, אם ישו הוא בן האלוהים, הרי שאפשר לחצות את הקו בבטחה, להתפלל ישירות לישו, ובאיזהו מקום - לשכוח את האל האמיתי.

כשחרדים מתנגדים להקמת פסל של דוד המלך משום האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", זה נתון לדיון.

כשהם מתנגדים להצבתו במתחם קבר דוד המלך משום שמדובר במקום קדוש - הרי שהם אלו החוטאים בעבודת אלילים.

קבר אינו מקום קדוש. קבר עשוי להיות חשוב היסטורית, עשוי לקבל משמעות סנטימנטלית, אבל קבר אינו מקום קדוש; אם כבר - קבר הוא מקום טמא, כזה הדורש טהרה מיוחדת, והמונע כניסת כוהנים. התורה אוסרת יצירת פסלים ותמונות כדי שאנשים לא יחשבו - כפי שהיה נהוג בעולם הקדום - שהפסל מייצג את האלוהות וצריך להתפלל אל הפסל במקום אל האל עצמו. להגיד שאסור לשים פסל בקבר כי מדובר במקום קדוש, זה להגיד "בכלל לא צריך את הפסל - כבר הפכנו את הקבר - דבר גשמי לחלוטין - למשהו אלוהי מטעם עצמו", וזה בדיוק מה שהאיסור ביצירת פסלים ותמונות בא למנוע.

אז כן, אני מבין ומסכים עם החרדים שלא ראוי להציב פסל במקום קבורתו של דוד - מראשוני הממלכה היהודית הקדומה, המדינה המונותיאסטית הראשונה בהיסטוריה - אך אין לכך שום קשר לקדושה או טהרה, אלא רק לחוסר טעם. אני מסכים עם התלונות של החילונים לגבי זה "שהחרדים לא תורמים כלום למדינה ורק מכתיבים לנו מה לעשות", אבל חושב שהטענות מגוכחות כי לא מדובר בשינקין או דיזנגוף - מדובר בקבר דוד בהר ציון, מקום תיירותי ביותר - אבל לא פופולארי בקרב (או בקבר) הציבור החילוני הישראלי "המודני".

ואגב, רבות מהטענות נוגעות לכך שאף אחד לא התנגד להצבת הפסל קודם, ורק עכשיו - כאשר עלות ההזזה גבוה - באה הדרישה להזיז או להרוס את הפסל, אבל הדרישה היתה "בחוץ" עוד לפני הקמת הפסל - רק שאנשים בחרו להתעלם ממנה. לטעון "שהחרדים הסכימו" כי בראשות העיריה עמד איש חרדי זה כמו לטעון ש"החילונים הסכימו" להחלטה כלשהי כי נתניהו עומד בראשות הממשלה, והמתנגדים הם מהשמאל - זה בעיקר מעיד על הבנה מועטה מאד בכל הנוגע לציבור - או הציבורים - החרדים.

איך שלא יהיה, אם תשאלו אותי - הייתי מעביר את פסל דוד ממקומו הנידח בהר ציון למקום מרכזי יותר - אולי ליד הכנסת, אולי אפילו לתל אביב. לא יזיק לכל מיני אנשים לזכור שהרבה לפני ישו, מוחמד, או צוררים אחרים - עמדה פה ממלכה יהודית, דתית, מונותיאיסטית - חזקה.

ובנימה אופטימית זו: שבת שלום!

לו הייתי עורך "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, הייתי קובע ישיבה שבועית בה כל הכותבים יספרו מה ועל מה הם מתכוונים לכתוב בטורם או מדורם למהדורת סוף השבוע. אבל אני לא עורך המוסף, ויכול להיות שהעורך אביב הברון היה רוצה לקיים ישיבה כזו, אך מסיבות טכניות לא מתאפשר לו, וחבל.

זה חבל, כי אילו נחום ברנע היה חולק את המידע שברשותו, אולי אנשים כמו סימה קדמון ומאיר שלו היו נמנעים מכתיבת כמה מהמשפטים הנחרצים והמלעיזים שהם כתבו השבוע. אולי, אולי הם היו משנים קצת מדבריהם אילו ידעו שנחום ברנע מתכוון לכתוב דברים שסותרים מהיסוד את דבריהם שלהם.

אולי סימה קדמון לא היתה מתעקשת לדחוף מלים לפיה של "הציונות הדתית", כאילו כל חברי הציונות הדתית כולם שואלים את עצמם איך קרה שפורום "תקנה" ירד לכדי "עולם תחתון" עם תהליכים של בוררות וגלות. אולי מאיר שלו לא היה מתפלפל בינו לבין עצמו מה עמד מאחורי "ההחלטה הרבנית" לשלוח את הרב מוטי אלון למגדל, המזוהה עם מרים המגדלית ועוד שאר מרעין בישין. אולי שניהם ביחד היו יורדים מהעץ, וקוראים לאברום בורג ללהצטרף אליהם, ולחזור בו ממשפטים כגון "אחרים היו רצים מיד לשלטונות החוק במדינה... מתברר שהמנהיגות.... של הציונות הדתית היא לא כזו ולא כזו. יש לה מערכת משלה. אנשיה בדקו, החליטו, גזרו עונש - הגליה!"

אולי שלשתם - ודומיהם, אלו שמיהרו להתנגח בפורום "תקנה" לכל אורך השבוע האחרון - אולי כולם היו מורידים הילוך אילו היו קוראים שנחום ברנע הולך לפרסם שכבר לפני שלש-ארבע שנים חברי הפורום פנו ליועמ"ש דאז, מני מזוז ודיווחו לו על החשדות. אולי הם היו נזהרים אילו היו יודעים שחברי הפורום דיווחו על כך גם לראש אגף החקירות יוחנן דנינו ולפרקליט המדינה ערן שנדר. אולי הם היו נזהרים יותר אילו היו יודעים שהפורום המכובד העביר את התלונות למשטרה - שהחליטה שאין לה מה לעשות בנושא. אולי שלשתם היו חושבים פעם נוספת אילו היו יודעים שלפני חודשים חברי הפורום פנו שוב למני מזוז ודיווחו שוב - והפעם גם בנוכחות פרקליט המדינה משה לדור - ושוב "גורמי החוק" לא עשו שום דבר כדי לטפל "בבעיה". אולי גם שלשתם היו משנים מדבריהם אילו היו יודעים שחברי הפורום - וגם זאת באישור היועמ"ש דאז מני מזוז - כפו על הרב מוטי אלון סדרת הגבלות, אך הוא זה שקיבל על עצמו את "הגלות" למגדל.

אולי, ורק אולי, הדברים של נחום ברנע היו מונעים מסימה קדמון, מאיר שלו, ואברום בורג, את המבוכה שבהבנה שהם כתבו שטויות, ואולי לא. בהחלט ייתכן ששלישיה זו, שביזוי והשמצת דתיים, השמצת אנשי ימין - וטוב מכל - השמצת אנשי ימין דתיים - בהחלט ייתכן שגם הידיעה שדבריהם שגויים לא היתה מונעת מהם ללכת ולפרסם אותם, כי מי יודע אם דבריהם לא ייפלו על אזניים של חסידים שוטים - אלו שמאמינים לכל קשקוש, ולא מתייחסים לעובדות. כן, גם לשמאלני-חילוני-נאור יש אדמו"רים משלו.

אולי כדאי שאותם אדמו"רים ינצלו את כחם התקשורתי פחות לחקור "איך זה שאוסף רבנים פרימיטיבי עושה דין לעצמו בתוך מדינה דמוקרטית, מודרנית ונאורה", ויותר "איך זה שכל מערכת האכיפה של אותה מדינה מודרנית, לא טיפלה בבעיה, וחיכתה רק לרגע שבו הדבר יפורסם בתקשורת".

ואחרי כל זה, נקודה "מסודרת":

אני לא יודע אם הרב מוטי אלון עשה או לא עשה את הדברים בהם הוא מואשם. בכל זאת, בית המשפט עדיין לא נתבקש אפילו לדון בעניינו, ולפיכך הוא בחזקת אשם עד שיקראו לו משה קצב. מה שאני כן יודע זה שני דברים:

א. כל הגיחוכים שבעי הרצון על כך "שהציונות הדתית תיאלץ להכיר בקיומם של הומוסקסואלים בקרבה" הם קשקוש. הציונות הדתית הבינה כבר מזמן, ובכאב רב, בקיומם של הומוסקסואלים בקרבה. מה שהיא לא מוכנה זה לתת לדבר לגיטימציה, ואם אנשים לא מבינים את ההבדל בין הכרה במציאות למתן לגיטימציה למציאות, הרי שמצבנו קשה.

ב. עד השבוע לא הייתי מודע לקיומו של פורום "תקנה", אך ידיעת דבר קיומו מילאה אותי בגאווה. במציאות בה בכל כך הרבה מקומות, כל כך הרבה אנשים מעדיפים להתעלם מעוולות רק משום שמדובר בחבריהם או בבעלי אינטרסים משותפים - אני גאה לדעת שבציבור הדתי הצליחו להתאחד אנשים, שבכל מציאות אחרת לא היו מסכימים כלום, ולקיים את הכתוב "עת לעשות לה' - הפרו תורתך". אני גאה לדעת שאותו פורום רבנים וטוענות רבניות, גם אל נוכח החשש לחילול השם, הבינו ש"עת לעשות לה'" - עת לקום לעשות מעשה, כי "הפרו תורתך" - אי אפשר לחשוב על חילול השם כשאנשים עוברים על איסורים כה משמעותיים.

יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָהּ.

(תהלים ק"ד, ל"ה)

בעקבות הפוסט הזה של "צוות ישרא-בלוג" הצטרפתי למספר "רשימות תפוצה עיתונאיות" מה שמביא אל פתח תיבת הדואל שלי לא מעט אימיילים משעממים, אבל גם כאלה משעממים פחות... הבוקר הגיע אימייל המודיע על JewFind - אתר לפנויים/פנויות יהודיים ברחבי העולם - ומאחר ויש לי כל מיני פנויים (ובעיקר פנויות) שאני צריך לדאוג להם - נכנסתי לאתר...

כרגע - לאור העובדה שרשומים שם רק שני ישראלים - האתר לא ממש עוזר לי, אבל רשימת הארצות המקיפה שבאתר גרמה לי לעבור על הרשימה ולהשתעשע קלות מהמחשבה שנגיד שבאמת יש יהודים שגרים (ומחוברים לאינטרנט) באירן, בעירק, או ברואנדה... אבל מה באמת הסבירות שיש יהודים שגרים בותיקן?

נראה לי שהמוטיב הכי בולט בתקשורת בהקשר לבחירות לראשות עירית ירושלים היה השימוש ב"ידיים".

מעטות היו הכתבות שתיארו את ההתמודדות בין ברקת לבין פרוש, שלא השתמשו במלים "ידיים".

כמה צהלות שמחה הובעו על כך שירושלים חזרה "לידיים חילוניות", על סופה של "השליטה החרדית".

מי שהתבונן מהצד היה עשוי לחשוב שהעיר נשלטה במשך עשרות השנים האחרונות ע"י הנהגה חרדית.

מי שהתבונן מהצד היה עשוי שלא להבין איך העיר מתדרדרת כבר שנים, ובכל זאת את כל האשמה בתחלואות העיר מפילים על ראש העיר החרדי היחיד שהיה לה ב-60 שנות השלטון היהודי על העיר.

ויותר מזה... ראש הממשלה החילוני שקדם לאורי לופוליאנסקי - הוא באמת היה יותר טוב?